לפי ארבע ההסכמות, אלפו אותי להבין שהמקום שלי בעולם הוא תלוי מצב הרוח של המשפחה שלי. אם אעשה מה שהם רוצים, אראה כמו שהם רוצים, ארגיש מה שהם רוצים, יהיה לי מקום, ואם לא- אהיה הילדה/האחות הרעה/המוזרה שסובלת כל הזמן מיסורי מצפון.
ארבע ההסכמות מדבר על כך שאם האדם יקבע עם עצמו הסכמים מסויימים, חייו יהיו טובים יותר.
ההסכמים הם:
1. דבר דברים טהורים בלבד- כלומר אל תגרום לעצמך כאב נפש.
לדוגמא, יכולתי לומר לעצמי שאני איומה ונוראה שלא התנהגתי על תקן אמא רחמניה ודואגת לאחותי בת ה22 שנאלצה לבשל בעצמה יום- יומיים אוכל. אבל לא אמרתי את זה. לא חשבתי את זה. ולא הרגשתי את זה.
2. אל תקח את הדברים אישית- כלומר, בעברית פשוטה, העולם לא סובב סביבך.
אם מישהו מגעיל, זה לא אתה, זה הוא. לדוגמא, העובדה שאתמול פגשתי את אבא שלי לראשונה אחרי הרבה זמן, למעין חגיגת יומולדת מוקדמת עם כל אחיי ואחיותיי (שניים במספר) והוא הביא לי בלון שהיו לו, איך לומר בעדינות, פטמות, והוא אפילו דאג להראות לי שאפשר לעשות שקע, לא קשורה אליי ישירות, אלא לעובדה שהוא סתם בהמה. גבר נאנדרתלי. מגעיל.
3. אל תניח הנחות- כלומר אל תחשוב שאתה יודע מה אחרים חושבים.
לדוגמא, כשאמא שלי אמרה לי בעצבים לפני חודשיים שהיא לא צריכה את אלבום ההורים שהבטחנו לה בעקבות החתונה, ושהיא פיתחה לעצמה תמונות, החלטתי לקחת את הדברים שאמרה כמו שהם, ואת האלבום ששילמנו עליו כבר נתתי לאחי, שביקש. כמובן שאחותי הפרינססה ואחי הצדיק אמרו לי שזה לא יפה, והיא לא התכוונה באמת, אבל לא הנחתי הנחה אלא עשיתי כרצונה. (בדיעבד, היא אמרה אתמול שוב בריש גלי שהיא לא רוצה אלבום).
4. עשה תמיד ככל יכולתך- ה"ככל יכולתך" הזה הוא טריקי, כי הוא לא סטטי. מה שאתה יכול לעשות ברמה X בבוקר, לא דומה למה שתעשה בלילה, או כשאתה חולה. העקרון הוא שאם תעשה ככל יכולתך לעולם לא יהיה עליך לחוש יסורי מצפון.
לדוגמא, יכולתי לסבול מיסורי מצפון מאוד מאוד קשים על כך שלא הלכתי לבקר את סבא שלי מזה זמן רב, או לפחות פחות ממה שאחותי הפרינססה חושבת. יכולתי. אבל אני חושבת שעשיתי כמיטב יכולתי, ולדאוג למישהו זה יותר מסתם לבקר אותו.
בקיצור- 
eternally, ש
כתבה על הספר בזמנו- תודה תודה תודה. הספר מאוד מאוד עזר לי. ומעולם לא חשבתי שספר כזה באמת יוכל להביא לשינוי.
אז המון המון תודה
.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
