צפור מתכווצת כבר לא צפור שבורה, אלא צפור עם שבר שהתאחה. עכשיו גם אמא לגוזל אחד קטן ומיוחד.
המטרה החדשה היא להתכווץ. חצי שנה. שלושים קילו.
מ-ע-כ-ש-י-ו |
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
ינואר 2010
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2010
 כשלון
עבר המון זמן מאז שכתבתי כאן. המון. לא כתבתי, כי אני שקועה בעולמי שלי, בעבודה, בלימודים, בחיים, בלה בלה בלה. לא כתבתי כי אני מאושרת, כי אני לא רוצה לדבר רק על החיים שלי כנפגעת.
אז לא כתבתי.
ומה השתנה? לא הרבה. האיקקלומין לא עזר. התחלנו פיורגן (זריקות). זה לא פשוט, כל ערב צריך להזריק לי. פעם אני ופעם הנסיך (אם הוא בבית הוא עושה את זה). התחלנו לפני שבועיים. כמות מינימלית של 25. זה כלום. הכמות הממוצעת היא פי שלושה.
והיום במעקב הרגיל הזקיק קצת גדל, אבל בדיקת הדם, שהיא זו שקובעת, לא מבשרת טובות. זה לא משפיע. עדיין לא.
אוף. גיסתי אמורה ללדת במאי. לגיסי יש ילדה קטנה ומקסימה. לכולם יש ילדים.
ועכשיו אני יושבת ומרחמת על עצמי. יש לי בדיוק עשר דקות לעשות את זה, עד שאני רצה לעבודה.
| |
| |