RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
סקס והאשה האחרת
כשהתחלנו לצאת, אמרתי לנסיך שאני רוצה שנתחיל לאט. לא רוצה לקפוץ ישר למיטה. הוא הסכים איתי. אז גם גיליתי שהוא בתול. זה הכניס אותי להמון לחץ, בעיקר כי לאור ההסטוריה שלי זה לא שהייתי עם גבר אחד..... וחשבתי לעצמי שהאיש המקסים והמוזר הזה לא באמת יודע לאן הוא הולך לפול. מילא להיות בתול בגיל מבוגר יחסית (25+), אבל לשכב פעם ראשונה עם נפגעת גילוי עריות/אונס??
כמו שרובכם יודעים, האיש לא ברח. הוא הפך להיות נסיך אמיתי, ואפילו נשוי. אבל מה שמדהים בכל מערכת היחסים בינינו, בעיקר בדגש המיני שלה, זה שבין שנינו אני היא הבתולה. הוא נועז הרבה יותר ממני, מוכן להתנסות יותר, יודע הרבה יותר לא רק על מין, אלא על מיניות בכלל.
וזה מוזר הדבר הזה. המין הזה שבינינו. בהתחלה הוא היה מהוסס. והיו הרבה ימים שלא היה כלום. או כי הוא היה עסוק בענייניו (הייטקיסטים הם קשים...), או כי לא יצא. ואני, אם להודות על האמת, לא באמת נהניתי בהתחלה. כלומר, קיבלתי את המין כחלק מהחבילה. זה לא הפריע לי, זה לא הציק/הכאיב לי. זה כמו זריקה שמקבלים אצל רופא השיניים או משהו כזה.
אבל משהו קרה בדרך. ולפתע פתאום הופיעה במיטה האשה האחרת.
שתבינו, בחיי היומיום אני די פוריטנית. הייתם צריכים לראות כמה הסמקתי במסיבת הרווקות הדי צנועה שהייתה לי, כשמישהי הביאה לי סוכריה על מקל בצורת איבר זכרי מסויים. אין מצב שזו אני שנהנית ממשחקים מוזרים באינטרנט, שנהנית ממשחקי תפקידים במיטה. שנהנית להעיר בצורות, הממממ, שלא הולמות מתחת לגיל 18, נכון? זו בטוח אשה אחרת. כזו שמנסה, זו שמפתה. זו שמנסה תנוחות שבחיים לא חשבתי עליהן. זה מדהים, השינוי הזה.
מוזר, כשחושבים על זה. לא חשבתי שמשהו ישתנה אחרי החתונה. אחרי הכל אנחנו גרים ביחד כבר שנים, והטבעת לא באמת משנה, אבל היא כן. משהו באינטימיות העמיק. משהו בחושניות. אולי זה בגלל שאנחנו רוצים ילדים ולכן משתדלים לעשות הרבה (הרבה הרבה) יותר סקס, ועם האוכל בא התאבון, אולי זה בגלל הדיאטה שלי, שגורמת לי להרגיש פחות גושית ויותר נשית.
ואתמול כשהתעוררתי בבוקר, והוא ליטף לי את הגב וגרגרתי כמו חתולה, והסתכלתי בעיניו מלאות האהבה, אתמול השתלטה לגמרי האשה האחרת. ואחרי שהכל נגמר, יצא ממני בכי גדול, שלא הבנתי לגמרי את פשרו. נכון שאומרים שלא מעט פעמים אחרי שאשה שוברת שיאים הדמעות מתחילות לרדת, אבל אתמול אלה היו רגשות שעלו על גדותם. והייתי כל כך מלאת אהבה ו... כן כן, אני יודעת שזה סכריני לחלוטין. מה אני אעשה.
ואחרי שהכל נגמר, והשלווה חזרה אלינו, שכבתי בזרועותיו וחשבתי על כמה אני בת מזל. בעלי היה בתול כשהכרנו, והייתה לו הסבלנות לגדול איתי. הוא לא יכול היה להשוות אותי לשום אחת אחרת, ויכולנו להתחיל מאפס.
בכלל, לאור מה שאני כתב, אני חושבת שיש משהו מקסים בגיקים האלה, שמתחבאים בתוך המחשבים שלהם עד גיל מבוגר. הם בדרך כלל הרבה יותר רגישים מאיך שהם נראים, והרבה מאוד בנות יפות שעונות לתיאור "כוסיות" הן מספיק מטומטמות כדי לא להבין את זה, ואז בנות כמוני זוכות בהפקר . אולי אתם זוכרים, לפני שנים היה סרט שנקרא "נקמת היורמים", בכל מקרה בסרט היה איזה "יורם" שהתחפש למקובל כדי לשכב עם הבחורה (מלכת הכיתה כמובן) שהוא אהב, וכשהיא גילתה שזה הוא, היא הבינה מה הוא כל הזמן עושה במחשב .....
אבל סטיתי מהנושא.
מה שרציתי לומר זה שאני אוהבת את האשה האחרת ההיא. נראה לי שאשאיר אותה אתנו במיטה בזמן הקרוב.....
| |
 על אורז ושאר כאבים
אחי ואשתו בהריון. הם קוראים לעובר "אורז", ומכאן הכותרת.
ואני נורא שמחה בשבילם. באמת. אני אהיה דודה בפעם הראשונה
(נכון שיש כבר 3 אחיינים מהצד של הנסיך, אבל זה לא אותו הדבר....),
ואני כבר מתה לפנק את האורז הקטן, אבל....
גיסתי ואני התחלנו לנסות ביחד.
לפני חודשיים הפסקנו לקחת גלולות.
היא בת 26, אני בת 32 (אוטוטו).
אני פוליציסטית. היא לא.
היא נשואה כבר שנה+, אני רק חודשיים+.
אז למה זה עצוב כל כך....
ומצד שני-
מחר יעוץ גנטי.
סוף סוף מצאתי גניקולוג במקום המכשפה.
והדיאטה... בעעעעעע. תסתדר גם.
ורק הנסיך שומר על אופטימיות. מה אני אעשה עם נסיך שכזה, מה?
| |
על שדים, פחדים, וגעגועים
אנשים אומרים לי "את הדברים הכי קשים בעולם עברת, אז אין לך ממה לפחד. את יודעת שתתמודדי". והם לא מבינים בכלל עד כמה הם טועים.
אני יודעת להתמודד עם הדברים הרעים. אין לי שמץ של מושג איך להתמודד עם הדברים הטובים.
בכלל, אני חושבת שאחד הדברים הכי מפחידים שקרו לי היה שפגשתי את הנסיך שלי. מאדם בודד ומבודד למדי, שאמר לעצמו "טוב, במקרה הכי גרוע תמיד אני יכולה (שוב) לנסות להתאבד/לפגוע בעצמי/להיאנס", אנחנו שניים. והוא רגיש ואוהב כל כך.... אני לא יודעת להתמודד עם טוב הלב הזה ועם הדאגה.
ומפחיד לי. כי זה לא הגיוני לי כל הטוב הזה שקורה. לי לא קורים דברים טובים. אין דבר כזה. ואולי הכל זו מין תוכנית-על אלוהית שכזו, כדי להראות לי שוב ושוב עד כמה החיים מחורבנים, ובבת אחת הכל ישתבש?
אני אפילו לא יודעת בדיוק ממה אני מפחדת. יש לי את היכולת המדהימה לצור לעצמי סרטים בראש ולהתפלץ מהם. אני יכולה לראות אותו נכנס לאוטו לשניה, ובראש להריץ סרט שהנה יש תאונה והוא ימות. עכשיו, אני יודעת מאיפה זה מגיע. זה מגיע מהחשש שהוא יעלם. מחרדת הנטישה הנוראית הזו שאני כל כך מודעת אליה, אבל זה לא עוזר שאני יודעת את זה, כי אני מרגישה את הפחדים ההסטריים האלה.
אני מפחדת שהוא יתעייף מהפחדים ומהבדיקה הבלתי פוסקת הזו את עצמי. לשנינו יש מגוון רחב מאוד של תסבוכים, הבעיה היא שאני אחרי שנים של טיפולים מודעת להם הרבה יותר, ולכן זה גם מתיש הרבה יותר.
אני מפחדת מנושא הילדים. החלטנו ביחד להתחיל באיזי, ובינתיים הכל תקין, אבל כל הזמן יש את הפחד הזה בראש שאומר לי "ומה אם??". ומה אם לא אוכל להביא ילדים. ומה אם הוא כבר לא יאהב אותך. ומה אם תנחת כאן חללית ותקח אותו (זה כדי להדגים עד כמה אני הגיונית...). ולפחד הזה יש חבר, שד ושמו "מגיע לך" (או יותר נכון, "לא מגיע לך"). לא מגיע לי בעל כזה אוהב. מגיע לי שהמשפחה שלי עושה חג בלעדיי. לא מגיע לי שיקנו לי. שיעשו לי. שיפנקו אותי. לא מגיע לי שתהיה לי משפחה אמיתית. לא מגיע לי שיהיה לי טוב.
וברגעים האלה יש בי המון געגוע למי שהייתי פעם. לצפור השבורה אך-לא-לגמרי-מודעת. לזו שהלב שלה היה מאחורי חומות בטון בצורות, שלא יכלה להרגיש כלום, ואף אחד לא היה יכול לפגוע בה. אני מתגעגעת לימים ההם, שהייתי יכולה להסתגר בחגים, לשבת עם DVD ולהינות, כי אני באמת נהנית מהלבד לפעמים. והיום אין הרבה לבד (לא שזה בהכרח רע). וזה מפחיד, הגעגוע הזה. כי גם אם חלילה וחס משהו יקרה, אני לא אוכל לחזור להיות הצפור ההיא. החומות נפלו מזמן, אני כבר לא מזיקה לעצמי. אני הרבה יותר רכיכה. ולכי תתמודדי עם העולם כשאת בן אדם, ולא רובוט חסר רגשות.
בעעעע, חגים תמיד מדכדכים אותי .
| |
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
