RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 בישול לפסח- פוסט למבוגרים בלבד...
אני אוהבת לבשל. זה מרגיע אותי ובעיקר, למרות שזה מאוד לא פוליטיקלי קורקט להודות בזה, אני אוהבת לבשל לנסיך שלי. אוהבת שהוא אוכל את האוכל שלי. מה אני אעשה, כנראה שבdeep down אני אשה מהמין הישן (ולא, ממש אין לי בעיה עם זה).
בשבועות האחרונים, יחד עם כל האימונים הכה-מפרכים שאנחנו עושים, גיליתי שאחד המקומות שיותר מגרים את החושים הוא המטבח. ראו לדוגמא טקסט קצר שכתבתי בעקבות הכנת מרק עגבניות:
"היא גירדה ומעכה עגבניות, מבשלת אותן עם בצל ושום עד שתתרכנה, כשבאפה עולה ניחוח הבישולים. בקלות יכלה לדמיין אותו עומד לידה, נצמד אל גופה מאחורה, אוחז במגררת כשהיא מועכת עליה את העגבניות, מרחרח את ידיה לאחר שפיזרה על התערובת פטרוזיליה ובזיליקום רעננים שקטפה מהגינה הקטנה שעשתה לה.
גם את הבשר עשתה. וכשלשה אותו בשמן הזית ובשום הכתוש, מוחה נדד לכיוונים אחרים, ולחייה האדימו כשלקטה שהיא מדמיינת את ידיה על גופו".
המזל הוא שבליל הסדר הקרוב אנחנו אצל אמא שלי, מה שאומר שאני אחראית רק על הקינוח. וכך אני והנסיך עומדים לנו במטבח. הוא מקלף אגסים, אני מכינה תערובת של שוקולד. הוא מחורר את האגסים ומוציא מהם את החרצנים. אחר כך הוא יזליף לתוכם שוקולד חם.
המממממ.....
ותאמינו לי שאני די פוריטנית. באמת.
שיהיה חג שמח, כשר ובעיקר מהנה.
| |
העגבניה והגבעול (דווקא אופטימי...)
מעשה בגבעול גבוה ודק שפוגש מישהי שדומה בצורתה הרבה יותר לעגבניה. מה לעשות, אנחנו כאלה. השמנה והרזה. הוא גבוה, אבל ממש, ודקיק למדי. ואני נמוכה ולא ממש דקיקה (בלשון ההמעטה. ולא רק זה, אנחנו כל כך שונים זה מזה, שאלוהים יודע מה אנחנו עושים ביחד. אבל הקטע הכי משעשע, זה שאני אוהבת ללכת בגשם בלי מטריה, מעיל או כל דבר שאנשים נורמלים נוהגים לעשות, והוא נוהג להתעטף היטב.דמיינו את כמות המבטים הנזעמים הוא מקבל כשאנחנו הולכים ברחוב בגשם, והוא מסתובב לו עם מטריה ומעיל כשהבחורה נרטבת עד לשד עצמותיה ?
ובכל מקרה, עכשיו תחשבו מה קורה לעגבניה וגבעול שרוצים להביא כמה גבעולים קטנים לעולם.....
מה עושה עגבניה עם שחלה פוליציסטית שרוצה להכנס להריון? הולכת לרופאה. אז אחרי ביקור אצל הרופאה המגעילה, ואחרי הרבה לחץ שאנחנו מאוד טובים בלהכניס את עצמנו אליו, החלטנו ללכת על הדברים קצת יותר לאט. החלטנו לנסות לבד כמה חודשים בכוחות עצמנו (הדד ליין שהחלטנו עליו זה ירח הדבש שנצא אליו, קצת באיחור), ואז נחליט מה הלאה.
ומה בינתיים? מצד אחד מתאמנים, כמו שכתוב בספרים. כל יומיים. ונהנים מכל רגע. מצד שני, דיאטה. כל חיי (כמעט) הייתי שמנה. ירדתי לא מעט בשנה האחרונה, אבל איך אומרים- "יש עוד, בלי עין הרע". התוכנית היא 3 פעמים בשבוע חדר כושר (ואני גאה לומר שהשבוע הלכתי 15 ק"מ!), ארוחות מסודרות, בלי הרבה נשנושים מהצד. הגבעול, מצדו, מנסה לעודד. אבל באמת, איך יכול שרוך דקיק שכזה, שיכול להתחבא מאחורי מקל מטאטא (באמת!), שמסוגל לבלוס יום שלם שוקולד ואז להתלונן שהוא מרזה, להבין?
אז זהו. שהוא לא באמת מבין. לפעמים יש לו יציאות נוסח "איך את רוצה עוד?", שמצליחות להעליב גם כשהוא באמת לא מתכוון, ולפעמים הוא הולך וכדרכם של הגיקים מתעמק לו בכל פרט ופרט שיכול לעזור- דבר שמשגע לא פחות, במיוחד מישהי עם נטיות לבת יענה כמוני.
אז הנה מה שלמדתי בעזרתו בשבועות האחרונים: שיש סבירות לא מעטה שנשירת השיער שלי נובעת מהפוליציסטיות, שלעיתים מצבי דחק ודכאון גורמים (ונגרמים) מפוליציסטיות, שלמרות האהבה שלו לילדים ולמרות החשש שלי שתהיה בעיה בללדת אותם הוא אוהב אותי, ובעיקר- שאחד הדברים שהכי משמחים אותו הוא המשפט "הביוץ מתחיל" .
| |
 naughty girl
אני רוצה להצהיר, חשוב לי להצהיר: אני אוהבת סקס. מתה על זה.
וחשוב לי להגיד את זה, כי זה לא מובן מאליו בכלל.
כי עד לפני שנתיים, ראיתי בזה משהו אחר בכלל. משהו מלוכך ו/או לא נעים שיש צורך לעשות לפעמים, ושאני יודעת לעשות אותו לא רע, כי מה לעשות, רצה הגורל והיו לי מורים על גבי מורים בגיל צעיר שלימדו אותי.
מאז שאני זוכרת את עצמי יחסי מין היה דבר מכאיב, לא נחמד, ואני מניחה שחלק מהעניין היה שלפעמים (אני זוכרת מקרה אחד בלבד) אפילו נהנתי. ולא, חשוב לי להדגיש, לא נהנתי מהעובדה שנאנסתי, הייתי אז בת פאקינג 5-6, אבל לגוף יש את הרצונות שלו. אני זוכרת שתחושת הנועם הזו הייתה אחת התחושות היותר נוראיות ומביכות שהרגשתי, ואולי בגלל זה לא ממש התכוונתי להרגיש את זה שוב.
זה לא שלא עשיתי סקס מרצוני מעולם. ברור שכן, אבל לא מעט פעמים זה היה יותר מהמקום של "עדיף לתת מרצון כדי שלא יקחו בכח". מעולם לא באמת נהנתי, אלא מתשומת הלב, מהכאילו אהבה שהייתה שם. אחרי כמה שנים, כשהבנתי שאני מחליפה סקס באהבה (דבר די שכיח אצל נפגעות גילוי עריות) החלטתי להפסיק עם זה. הרגשתי שככל שאני ממשיכה עם זה, כך אני מנציחה יותר לעצמי את מה שהוא חשב עלי, שאני זונה ושמותר לו לעשות בי הכל.
לא קיימתי יחסי מין קרוב לחמש שנים. והאמת, שלא הרגשתי צורך. טוב, זו לא באמת האמת. האמת היא שכל פעם שהרגשתי צורך, הרגשתי בושה גדולה לעשות את זה. מין= משהו לא טוב. אסור.
ואז פגשתי את הנסיך. ולא, זה לא סיפור אגדה, וזה לא היה פשוט. ובהתחלה בכלל לא רציתי, ואז כשכבר ממש אהבתי אותו, אמרתי לא', האקס מטפלת שלי, "אז אני אשכב אתו, זה חלק מהחבילה". ושכבנו. הוא היה מקסים, ורגיש, ודואג, ורצה רק לפנק אותי. ואני? אני בכלל לא הייתי שם....
אבל לאט לאט הוא הצליח לחדור את חומות ההגנה.
זה לקח המון זמן, אבל היום, שנתיים אחרי, במסגרת האימונים שאנחנו עושים- אני ממש נהנית.
זה אומר שיום כן, יום לא, וממש בעסה לי בימים שלא.
זה אומר שלפעמים הוא רק מסתכל עלי, ואני מרגישה שאני רוצה אותו, ולא רק שהוא רוצה אותי.
זה אומר שאני מרגישה אשה חושנית לפעמים, גם אם אני סוחבת על עצמי אי- אלו קילוגרמים מיותרים.
זה אומר שבניגוד לעבר, שהוא היה היחיד שיזם, היום אני המפתה לא פחות ממנו. שרוצה וחושקת.
ובעיקר זה אומר, שבניגוד לעבר, וסליחה עם אני נשמעת פלצנית, אני לא רק עושה סקס, אלא בעיקר עושה אהבה.
חשבתי על הנושא הזה הרבה, אבל אם skinless לא הייתה כותבת על זה, אני בספק אם הייתי מעזה.
| |
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
