צפור מתכווצת
כבר לא צפור שבורה, אלא צפור עם שבר שהתאחה. עכשיו גם אמא לגוזל אחד קטן ומיוחד.
המטרה החדשה היא להתכווץ. חצי שנה. שלושים קילו.
מ-ע-כ-ש-י-ו |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 החלטות
אז החלטנו:
לא לתת לרוחות הרפאים ולשדים להשתלט.
אני לא סחורה פגומה, רק עם שחלות פוליצסטיות.
עברתי דברים יותר גרועים בחיים. ואני בכלל רק מתחילה לנסות.
נמצא רופא נורמלי ומומחה.
בינתיים נמשיך להתאמן, אחרי הכל אנחנו די נהנים מזה ....
והכי חשוב, יהיה טוב!!!
| |
 just the way you are
בתור ילדה ידעתי שלא אוהבים אותי. כלומר, אותה אהבו. את הילדה השניה, זו שנגעו בה, זו שהייתה שם רק בשביל לספק את הצרכים המעוותים של כל אלו שהיו סביבה. אבל אותי, התובענית, העצבנית, המתוסבכת, השמנה, אותי לא אהבו.
האמת היא שעד היום לא מאוד אוהבים אותי. המשפחה שלי רואה בי רק מה שהם רוצים, ואם אני מממשת את אחד החלומות שלהם, אז הם מאושרים, אבל הם לא באמת רואים בי אדם.
למען האמת, גם אני לא ראיתי בעצמי משהו מיוחד. ואני אומרת בכוונה "משהו". כי שנים לא התייחסתי לעצמי כאל אדם אלא כאל משהו שקרוב יותר למין "גוש" שמסתובב לו בחיים. אבל עם הזמן והטיפול הבנתי שאולי כדאי להפסיק להתייחס לעצמי כמו שהם התייחסו אלי, ואולי לנסות להתייחס לעצמי עם קצת יותר כבוד. אחרי הכל, שרדתי כל כך הרבה דברים- לא מגיע לי קצת לאהוב את עצמי?
אבל זה לא באמת עובד ככה. ידעתי לדקלם את הדברים, אבל לא ממש הרגשתי את זה.
עד שפגשתי אותו. הוא היה מקסים. גבוה, אדיב. כמו נסיך אמיתי. כמו הנסיך שחלמתי עליו כל חיי, בסטייל סינדרלה שכזה- הנסיך שיבוא ויציל אותי מהעולם העלוב שבו אני חיה.
בסרט "יומנה של ברידג'ט ג'ונס" יש קטע שבו מארק דארסי אומר לברידג'ט "I love you just the way you are". באותם ימים של ציניקינית מרירה המשפט הזה נורא הצחיק אותי. אין חיה כזו. אין דבר כזה, הרי אהבה= אינטרסים. אין מצב לדבר כזה.
אבל....
הוא אהב אותי מההתחלה, ככה הוא אומר גם היום, גם ברגעים בהם אני לא סובלת את עצמי, הוא אוהב אותי. "אני אוהב אותך", הוא אומר, "just the way you are". לא תמיד אני מאמינה לו. בבוקר החתונה שלנו היה לי כל כך ברור שהוא יתחרט ולא יגיע, עד שממש הופתעתי שהוא באמת הגיע.
הלוואי וגם אני הייתי יכולה לאהוב את עצמי כמו שאני. אני עובדת על זה, והרגשות השליליים כבר די מתאזנים, אבל יש ימים, כמו היום, שאני מסתכלת על עצמי ואומרת "הלוואי שהייתי אחרת". מזל שיש מי שמאזן אותי.
| |
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
