RSS: לקטעים
לתגובות
<<
אפריל 2009
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2009
 מתנה
הנסיך יצא היום מהבית וחזר עם מתנה בידו:

אלו הדברים הקטנים שעושים אותי מאושרת .
מקוה שהיה לכם יום עצמאות שמח...
| |
משפחת השכול
משפחתו של הנסיך היא משפחה מלאת שכול, שאיבדה ארבעה אנשים במהלך הקרבות השונים. כמו בכל שנה, גם השנה היינו בחלקה הצבאית בזמן הצפירה. זו חלקה לא גדולה במיוחד, שבה רואים את המדרוג של החללים, את ההבדלים ביניהם.
הקבר אותו ביקרנו היה של סבו של הנסיך, שנהרג זמן קצר לאחר קום המדינה. לקבר הוצמדה נערה צעירה, ואני מניחה שהיא הייתה גם נחמדה, מהצופים, ותו לא. את קברי החיילים הצעירים יותר, שנהרגו בעשר השנים האחרונות, פקדו חיילים. באחד הקברים גם הונח זר מהחטיבה. לא שזה מפתיע במיוחד, והרי ככל שעובר הזמן, אנשים נשכחים, הקרובים שלהם מתים אף הם, ואין מי שיזכור. אבל זה היה עצוב. עצוב היה לראות את ההבדל בטיפוח הקברים, את מספר האנשים המשתנה, ככל ששנת הנפילה רחוקה יותר.
כשהייתי צעירה, ממש ילדה וגם מבוגרת יותר, או בקיצור- עד שהכרתי את הנסיך,
ימי הזכרון היו ימים מאוד קשים עבורי. קשים, אבל לא במובן המקובל. קרוב
משפחה רחוק אמנם נהרג אי שם בשנות ה-40' (סבא של אבא), אבל זה לא היה
מספיק קרבה כדי שארגיש משפחה שכולה.
אני זוכרת איך הייתי מדליקה את הרדיו בערב יום הזכרון, ולא מכבה אותו עד
לכניסת יום העצמאות. יושבת ושומעת את השירים, צופה בערוץ 8 בסרטי הנופלים,
ומרגישה צורך, רצון, לא יודעת אפילו איך להגדיר את זה, להיות חלק מזה. לא שרציתי שאבא/אח/קרוב משפחה אחר ימות (כלומר, כן רציתי, אבל זה לא הנושא
של הפוסט), פשוט רציתי להרגיש חלק ממשהו. רציתי שתהיה איזושהי סיבה ללמה
הדברים קורים. והרי אם הייתי ממשפחה שכולה, מותר והגיוני היה שאהיה כל כך
מדוכאת, כל כך חסרת משפחה, נכון?
והיום ראיתי סבתא מתייפחת על קבר נכדה, וראיתי את משפחת הנסיך עולה על קבר אב המשפחה, שנהרג לפני 60 שנה, ועדיין עולה בהרכב מלא. והייתי גאה.
| |
סקס והאשה האחרת כשהתחלנו לצאת, אמרתי לנסיך שאני רוצה שנתחיל לאט. לא רוצה לקפוץ ישר למיטה. הוא הסכים איתי. אז גם גיליתי שהוא בתול. זה הכניס אותי להמון לחץ, בעיקר כי לאור ההסטוריה שלי זה לא שהייתי עם גבר אחד..... וחשבתי לעצמי שהאיש המקסים והמוזר הזה לא באמת יודע לאן הוא הולך לפול. מילא להיות בתול בגיל מבוגר יחסית (25+), אבל לשכב פעם ראשונה עם נפגעת גילוי עריות/אונס??
כמו שרובכם יודעים, האיש לא ברח. הוא הפך להיות נסיך אמיתי, ואפילו נשוי. אבל מה שמדהים בכל מערכת היחסים בינינו, בעיקר בדגש המיני שלה, זה שבין שנינו אני היא הבתולה. הוא נועז הרבה יותר ממני, מוכן להתנסות יותר, יודע הרבה יותר לא רק על מין, אלא על מיניות בכלל.
וזה מוזר הדבר הזה. המין הזה שבינינו. בהתחלה הוא היה מהוסס. והיו הרבה ימים שלא היה כלום. או כי הוא היה עסוק בענייניו (הייטקיסטים הם קשים...), או כי לא יצא. ואני, אם להודות על האמת, לא באמת נהניתי בהתחלה. כלומר, קיבלתי את המין כחלק מהחבילה. זה לא הפריע לי, זה לא הציק/הכאיב לי. זה כמו זריקה שמקבלים אצל רופא השיניים או משהו כזה.
אבל משהו קרה בדרך. ולפתע פתאום הופיעה במיטה האשה האחרת. שתבינו, בחיי היומיום אני די פוריטנית. הייתם צריכים לראות כמה הסמקתי במסיבת הרווקות הדי צנועה שהייתה לי, כשמישהי הביאה לי סוכריה על מקל בצורת איבר זכרי מסויים. אין מצב שזו אני שנהנית ממשחקים מוזרים באינטרנט, שנהנית ממשחקי תפקידים במיטה. שנהנית להעיר בצורות, הממממ, שלא הולמות מתחת לגיל 18, נכון? זו בטוח אשה אחרת. כזו שמנסה, זו שמפתה. זו שמנסה תנוחות שבחיים לא חשבתי עליהן. זה מדהים, השינוי הזה.
מוזר, כשחושבים על זה. לא חשבתי שמשהו ישתנה אחרי החתונה. אחרי הכל אנחנו גרים ביחד כבר שנים, והטבעת לא באמת משנה, אבל היא כן. משהו באינטימיות העמיק. משהו בחושניות. אולי זה בגלל שאנחנו רוצים ילדים ולכן משתדלים לעשות הרבה (הרבה הרבה) יותר סקס, ועם האוכל בא התאבון, אולי זה בגלל הדיאטה שלי, שגורמת לי להרגיש פחות גושית ויותר נשית. ואתמול כשהתעוררתי בבוקר, והוא ליטף לי את הגב וגרגרתי כמו חתולה, והסתכלתי בעיניו מלאות האהבה, אתמול השתלטה לגמרי האשה האחרת. ואחרי שהכל נגמר, יצא ממני בכי גדול, שלא הבנתי לגמרי את פשרו. נכון שאומרים שלא מעט פעמים אחרי שאשה שוברת שיאים הדמעות מתחילות לרדת, אבל אתמול אלה היו רגשות שעלו על גדותם. והייתי כל כך מלאת אהבה ו... כן כן, אני יודעת שזה סכריני לחלוטין. מה אני אעשה.
ואחרי שהכל נגמר, והשלווה חזרה אלינו, שכבתי בזרועותיו וחשבתי על כמה אני בת מזל. בעלי היה בתול כשהכרנו, והייתה לו הסבלנות לגדול איתי. הוא לא יכול היה להשוות אותי לשום אחת אחרת, ויכולנו להתחיל מאפס. בכלל, לאור מה שאני כתב, אני חושבת שיש משהו מקסים בגיקים האלה, שמתחבאים בתוך המחשבים שלהם עד גיל מבוגר. הם בדרך כלל הרבה יותר רגישים מאיך שהם נראים, והרבה מאוד בנות יפות שעונות לתיאור "כוסיות" הן מספיק מטומטמות כדי לא להבין את זה, ואז בנות כמוני זוכות בהפקר . אולי אתם זוכרים, לפני שנים היה סרט שנקרא "נקמת היורמים", בכל מקרה בסרט היה איזה "יורם" שהתחפש למקובל כדי לשכב עם הבחורה (מלכת הכיתה כמובן) שהוא אהב, וכשהיא גילתה שזה הוא, היא הבינה מה הוא כל הזמן עושה במחשב ..... אבל סטיתי מהנושא.
מה שרציתי לומר זה שאני אוהבת את האשה האחרת ההיא. נראה לי שאשאיר אותה אתנו במיטה בזמן הקרוב.....
| |
לדף הבא
דפים:
| |