על קאפקייקס והחיים.

בזמן האחרון, אתם יודעים, קיבלתי קצת שכל. קצת שכל
לצאת. ליהנות עם חברים. במקום לשבת מול הקופסא הזאת,
ולהרוס את החברויות ואת העיניים. ואת הקשרים שצריכים
להתנהל בפייסבוק, במקום, כמו שצריך, פנים מול פנים. או לפחות
בטלפון. הקופסא הזאת ששינתה לי את החיים, ולא. לא לטובה.
אני מצאתי חיים. כן, חיים שבהם אתה נפגש, נהנה, ולא הכל וירטואלי.

קיויתי שכאן יהיה משהו שינחם אותי, שכאן חברים אמיתיים וסמיילים
כמו "(:" אינם מלאכותיים. כנראה שטעיתי. חשבתי שאוכל 'לגשר' בין
שני העולמות, האמיתי והוירטואלי. אבל כנראה השני הלהיב אותי מדי.
כל כך מדי שנבלעתי לתוכו.
אל תתנו לזה לקרות לכם.
תצאו מהסרט הזה מהר.
כי אולי בחוץ כבר אין לכם חברים אמיתיים.

וזווווווווו הייתה פארודיה על כל מה שבוני אתרים\בלוגים כותבים כשהם סוגרים ת'בלוג או מתפכחים.
D::::: זה כזה פוזה~צומי לכתוב את זהXD...
חחח... אז זה היה ה"היי" הראשון שלי אליכם אחרי כמה חודשים טובים. האמת היא כן~ אני נהנית בחוץ,
מבלה עם חברות וחברים, ולא שוקעת קולה יום מול המחשב, אבל אני שומרת על קשרים טובים עם אנשים
'אינטרנטיים' (XD) שיבוא יום וגם אותם אפגווש!!!!!D: קיצר..החופש הזה טיפה סובב לי את המוח..D::
אני נהנית, עושה חיים, תעשו גם אתם..3:

~רק דבר אחד רציני:
אני מתגעגעת להברזות המעפנות שלא עושים בהם כלום. למורות הצרחניות
ולשיעורי ההסטוריה, שבהם אני מסתכלת על איזה תשובות משיעורי תנ"ך כאילו הם שייכים לנושא, וזה עובד.
ואני מתגעגעת לשיעורים החופשיים, למגמה, ולהברזות-שהתקיימו-בעזרת-המגמה...
אוף אני מתגעגעת לבצפר? מה הולך איתיXD..?
דברו איתי אנשיםםםD:
הילדה עם הקאפקייק