|
 כינוי:
אוסאמודאס. מין: זכר MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2009
קליפות תפוחי אדמה.
סבתא שלי פצצת האנרגיה המהלכת תמיד מטיפה לי על כך שאיני גומר את האוכל.
ותמיד איכשהוא מגיע התירוץ הזה של "בגטו אני אכלתי רק קליפות תפוחי אדמה." , התרוץ הזה שתמיד מעלה בי חלחלה ובחילה.
מעלה את הפריים ההוא שהראו פעם בחדשות של גופות ערומות. שהקאתי את כל הסלט תותים שאבי היקר הכין.
תמיד כששואלים את סבתא לגביי השואה היא לא ממש עונה. יש לה רק מין מבט ריקני שכזה בעיניים.
אבל את סיפור ההסתתרות מהנאצים באיזה בור במשך שבועות היא תמיד שמחה לספר.
תמיד שאני חושב על השואה אני רואה ילד , עטוף במעיל בלוי, מגולח, מוטש.
אבל דבר אחד לא יוצא מהראש, כובע הברט השחור. לא יודע למה.
תמיד שאני חושב על השואה אני רואה ילד עם כובע ברט שחור.
אני לא רואה אנשים צבעוניים. רק שחור לבן.
כאילו שאת אותה תקופה אפשר לתאר רק מהתמונות.
תנסו לחשוב, שואה בצבע. הגיוני?
זה כאילו שהעולם באמת היה שחור לבן.
סבתא לפעמים גם מספרת על הרעב ועל העבודה הקשה. על החיילים הנדיבים שמדיי פעם זרקו פיסת נקניק ישנה.
אומנם רובם היו אכזריים, אבל מדיי פעם היה עובר איזה חייל שריחם עלייהם.
ועכשיו לניצולת השואה הוותיקה יותר .
סבתא רבא שלי, בגלל שהיא הייתה עשירה ממש פעם אז היא ומשפחתה ברחו בקלות מהנאצים.
היא כבר ממש זקנה, ואנשים מתמוטטים לפנייה, כמו סבא, ואפילו עכשיו המטפלת שלה מתמוטטת.
שזה קצת מצחיק אפילו..
כן זה היה פוסט חסר פואנטה .
טוב נו , לפחות אני יכול להגיד שכתבתי על השואה.
בערך..
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
