לפני משו כמו שעה חזרתי מנסיעה ארוכה ומיגעת של- "אל תיגע בי, אל תיגע בי, אל תיגע בי" ><"
הייתי בשבת בר מצווה של בן דוד שלי, סהר.
היה טוב וטוב שהיה!.
יותר נכון, חבל שהיה,אבל וואט אוור.
בהתחלה כשכולם נכנסים לאולם לקבלת פנים, כול אחד מקבל חיוכים, ברכות, התעניינות וכול החרטא הזה..
אני נכנסת חמש דקות אחרי ההורים שלי- שקט. כולם סותמים.
חוי. ידעתי שהייתי צריכה ללבוש משהו לא שחור.
כולם נועצים בי מבטים חסרי רגש, פיכס, יופי של משפחה.
ואז ליחשושים בכול פינה, "שמעתי שהיא לוקחת סמים", "באמת?, אני שמעתי שהיא לא שומרת נגיעה!!", "אני שמעתי שהיא חוזרת בשאלה!!", אוי ואבוי, אפשר לחשוב.
טוב שנטע בת דודה שלי בת השנתיים הפיגה את השקט הרועש הזה.
היא רצה מסביב לעמוד מרובע, ואומרת- "לאלאלאלאלאלא",
ואז אני ניגשת אליה ואומרת לה, "שוש!, נטע, אנחנו בבית מלון, צריך להיות בשקט.."
הוו נהדר, הוא ממשיכה לרוץ מסביב לעמוד, רק שהיא אומרת "מלוןמלוןמלוןמלון" XD
בחיים שלי לא היה לי כזה משעמם, נשענתי על דלת ובהיתי בצלם, ראבק נראלי הוא צילם את נטע שבע מאות פעם.
ואז מקסים נכנס, הבן דוד הרחוק רחוק רחוק רחוק שלי.
האמת, תמיד חיבבתי אותו, הוא היה.... כמוני. שונה.
ומה?. הוא גם הפך לפריק.
רק מה?, כשהוא נכנס כולם מתנפלים עליו.
וזה לא שהוא גר בחו"ל או משהו, הוא גר בבת ים.
ואז הגיע קטע שממש ממש עיצבן אותי. השוואה.
סבתא- "אליס, תראי איך מקסים מתלבש יפה, חולצות אלגנטיות כאלו.."
אני *ממלמלת בצד*- "כן.. מצידי שהחולצות ה'אלגנטיות' שלו יהיו עמוק בטוסיק השמן של שוקי :)"
סבתא- "מה אמרת?"
אני- "דיברתי עם נטע.."
סבתא- "היא בת שנתיים"
אני- "זה תורם להתפתחות שלה.."
סבתא- "אוהההה...... נטע.... נכון שמקסים חתיך?"
נטע *חוזרת לרוץ מסביב לעמוד*- "מקסיםמקסיםמקסיםמקסיםמקסים"
תודה לאל שנטע הייתה לידי.
וזה באמת כלום. אימא שלי. דודה שלי. בת דודה שלי. בת דודה של דודה שלי. אחות של סבתא שלי. דוד של אימא שלי. בן דוד של דודה שלי. השכנה לשעבר של סבתא שלי. ועוד מלאאא אנשים עשו ביני לבין מקסים השוואה.
הציונים שלו מול שלי.
הכישרון שלו מול הכישרון הנחות שלי.
הציורים שלו מול הציורים שלי.
הקול שלו מול הקול שלי.
החלום שלו מול החלום שלי.
השיער שלו מול השיער שלי.
הבגדים שלו מול הבגדים שלי.
די!!!!!!! ראבק נמאס!!!!!
כול החרטא הזה היה מהקבלת פנים, בתפילה, בארוחה ועד אחד בלילה!!!.
למחרת בבוקר לא הצלחתי לקום.
אז אימא שלי חטפה עליי קריזה. אבל תראו.
"אליסה!!! קומי כבר!!! תראי את מקסים- ער כבר חצי שעה!! והוא אפילו לא מתלונן שהוא עייף!!!"
לפחות סהר היה נחמד אלי :\
סהר תמיד היה נחמד אלי.
אני אוהבת את סהר :)
אוי, וגם קרה לי הקטע הכי מטומטם בחיים-
כשניסיתי לקום, ראיתי רק צללים. ואז אני רואה מולי מישהו עומד..
אני- "הי! עוף מפה! אתה לא רואה שאני לא לבושה?!?!?!"
הוא אל עונה.
"אוההה זה אתה מקסים!! באת להציק לי בעצמך?!?"
ואז שטפתי פנים. וראיתי שזו הייתה המנורה O_O
בסוף מקסים בא אלי בצהרים ושאל אותי מה הבעיה שלי איתו,
ולמה כול פעם כשהוא מתקרב אלי אני בורחת ועושה פרצוף כועס.
או למה כשהוא יוצא איתי החוצה אז אני נכנסת פנימה.
או למה כשהוא מתיישב לידי בארוחה או סתם ככה אני קמה ונשענת על הקיר.
הלכתי ><".
אחר כך הוא בא לחדר שלי כשהתכוננתי לישון באמבטיה.
*להשלים שעות שינה =.=*
והוא נשכב על המיטה הזוגית שהייתה תחת שליטתי.
אז כששכבתי לישון, במקום לחבק את טיגר האהוב שלי, חיבקתי בכפיות את מקסים.
בלי לשים לב בכלל. וככה נרדמתי.
והוא לא העיר אותי, פשוט נשאר ככה.
כשהתעוררתי. הוא פשוט בהה בי.
נכנסתי לשוק טוטאלי וצרחתי עליו שעה.
ואז נטע נכנסה לחדר עם הבובה של התינוקת שלה, ואמרה שאני האימא, מקסים האבא היא והבובה הילדות O_O
יצאתי מהחדר וכולם שחכו ממני עד מוצ"ש.
ישבתי מחוץ למלון, פשוט ישבתי.
למרות שהרוח כמעט העיפה אותי להונלולו.
לא, לא בכיתי. רק ישבתי ובהיתי במה שקורה.
מקסים יצא החוצה כמה פעמים לבדוק שאני לא מתאבדת..
כול פעם שהוא יצא הסתובבתי.
שונאת שבתות בר מצווה.
שונאת את מקסים ליבוביץ.
לפחות את נטע אני אוהבת..
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
