לא קוראים לי, אני באה לבד

אני חושבת ורוד לכיוונים אסורים ואז מציצה המציאות בשחור כהה ומקללת אותי במלוא הגרון. מי אני בכלל מה חשבתי שאהיה, בין כל האנשים אני מבינה שאני פיסה של זיכרון רנדומלי ברשתית של בחור שעבר על פני. כל ההנחות והביטחון שיהיה טוב מבכות בצחוק את הידיעה שלא יהיה.

משהו חייב לקרות.

משהו חייב להשתנות.