יום אחד תהיה מומחה לעצב, ולו מפני שזה כל כך רחוק ממך. נמצא הרחק מעבר לגבולות הבנתך.

החיים שלך יכולים להיות המון דברים, אבל לא משעממים. הם יכולים לקבל אלפי תיאורים לטוב ולרע אבל אם הם משעממים אתה אידיוט.

אתה בובת וודו מחוררת, מברשת שיניים משומשת, גבינה מלאה בעובש אך לא מהסוג שאנשים עלולים להתבלבל ולכנותו טעים. 

החלומות שלך הם חלון ראווה והרצונות שלך הם שקרים טבולים בכוס קפה מר (אל תוסיף יותר מדי סוכר בקרוב תתרגל למרירות). 

יום אחד יהיה זה העסק שלך, עצב, אתה תתמחה בבית חולים או בבית משוגעים או בבית שלך עצמך, שעלול להכיל יותר מדי התנסויות לשנת התמחות ראשונה במקצוע. 

תהיה האדם היחיד שיאמינו לו כשהוא יסתכל למישהו בעיניים וידע שמתחבא שם איזה רמז חסר משמעות לעצב. תמציא מושגים שיתנו לנו לגיטימציה לכל השטויות שלנו, זו תהיה רשימה נגללת של מאות ואלפי ועשרות מושגים (לא משנה איפה אתה בעולם תמיד יש שם משהו בשיפוצים).

אתה יכול לבחור כל כיוון שתרצה רק לא אליי, מאחורי כל דרך יש היגיון אבל לא זאת המובילה אליי. אם תבחר בה אתה לגמרי משוגע.

אתה ילד יתום, שיר שהמלחין והכותב שלו בכאסח מאז קום המדינה, אתה קום המדינה ומלחמת העצמאות. אתה טנק מרכבה ואתה לא שייך למדינה.

יום אחד תלמד מה זה עצב, וכשתדע תחליט שזה כל יעודך ושמעולם לא היית בטוח כל כך במשהו.

אתה תישן באוהל במדברי אמריקה האינסופיים ותראה כלום מלבד כוכבים. תמיד צעד לפני העצב, תמיד יודע אותו והוא לעולם לא אותך. את כל הידע שלך לא תהיה מוכן לחלוק.

עולם שלם על הרגליים מחפש את המומחה והוא ישן על אדמת חול (פחות רך משנדמה).

אתה יכול להיות פה ושם, אבל אתה חייב לבחור שם. אם תבחר להיות פה אתה ריק לחלוטין.

אתה עובר ללא מין, אתה כרטיס טיסה לאי בקצה העולם (העולם לא עגול, אפשר ליפול מהקצה), אתה נמלה שמסוגלת לסחוב אך ורק עד כובד משקלה.