רק רציתי לספר לך, זה כל כך אני, אבל עדיין לא פרקתי את התיק מהפסטיבל.

וקיבלתי ציון מעולה בפסיכומטרי (רואה, זה לא היה כזה בזבוז זמן מסתבר).

וזה לא סופ"ש של המתנה לך, כלומר, זו המתנה לך מסוג אחר לגמרי. אבל זה לא סופ"ש של התרגשות ושמחה. יורד גשם וזה מזכיר לי איזה רגע שעמדתי על המיטה שלך והסתכלתי החוצה על הגשם (בכלל לא עברנו חורף) והייתי כמו ילדה קטנה שרואה עולם בפעם הראשונה. כשנכנסת חזרה לחדר לא הבנת מה אני עושה.

יש רגעים שאני נורא כועסת עליך, אבל רגע אחר כך אני נזכרת בלילות ובבקרים ובעיקר נעצבת. אני לא שוכחת את הטוב ולא את הרע. לא מגיע לך לא פחות ולא יותר. 

ואני לא מפסיקה לאהוב אבל זה רק כי זאת אני, גם אם זה לא כל כך מגיע לנו.

מה שהכי חבל לי עליו זה הפער הזה בין מה שרציתי שתראה לבין מה שהיית מסוגל לראות. תן לי ללכת (או שתשאר הפוך)