אתה מעין חור מחשבתי, אסימפטוטה בנקודה שלא ניתן להגיע אליה,

אתה כאב לב שאסור לדבר עליו כי אם נעשה זאת, כל הסכרים שלי ייפרצו אחד אחד. 

הייתי רוצה לדעת שקיבלת את ההודעה בצד השני, שקראת את המילים יותר מפעמיים, אני יודעת שלא תשכח אותי, לא מתוך יהירות, מתוך ההיכרות שלי איתך.

אני זוכרת את החלום הזה שחלמת, שאנחנו שוכבים ואז נושר לי כל השיער, אמרו לך פעם שנשירת שיער זה סממן לשליטה? אבל הרי אמרתי לך, "חצי בדיחה אבל גם אמת", הייתי רוצה לדעת שאתה קורא את המילים האלה, שאתה שומע את אריק ובכל זאת קצת בוכה, השאלה היא לא אם תזכור אותי, השאלה היא כמה זמן תמשיך לזכור אותי, כמה זמן יש לך. 

אל תעז לומר למישהו, אף פעם, אל תעז, שטוב יותר בלעדיך, שכמוך נמצא עוד רבים בעתיד הארוך-יותר-מהעבר שלנו, אל תאחל לכולם אנשים כמוני ותוותר עליי. 

ואל תקטין את כאב הלב הזה, תדע שהוא שם ותדע כמה מקום יש לו אצלי, וביום שאהיה בניו זילנד זו לא תהיה שמחה שלמה כי היית צריך לעמוד לידי ואתה חייב לדעת את זה.

ואם אתה מקשיב תשים לב לקול של המים שמנסים להגיע כמו שיותר רחוק עד שאשפץ את הסכרים