בעיניי הוא היה נסיך מהאגדות. פשוט חבר טוב. כשהייתי קטנה הייתי מפטפטת איתו והיינו קוראים ביחד סיפורים.
הוא היה אוהב לישון לי על הרגליים וישן כמו מלך על הבטן, מעכל את האוכל המלכותי שנתנו לו.
הוא היה שמן. גדול ושמן. אבל הוא לא היה מסכים לאכול שלוש ארוחות ביום. הוא היה סוג של מלך.
הוא תמיד הלך מכות עם חתולים אחרים. ותמיד ניצח.
היה לו יופי מיוחד כזה. חשבו שהוא חתולה כל הזמן.
הוא תמיד הקשיב לי, ואף פעם לא משיב תשובה. ככה אהבתי את זה.
כל בוקר הוא היה יושב על השידה ורואה אותי אוכלת קורנפלס, לפעמים רוצה ביס.
הוא היה הולך עם ראש מורם, אבל לא מתעניין בבחורות. בכל זאת, הוא עבר סירוס.
היו לו עיניים תכולות, מדהימות, והפרווה שלו היה ארוכה ונעימה.
הוא עקב אחריי לחוג ריקוד, והייתי צריכה לחזור איתו הביתה.
חיבקתי אותו כל הזמן, אהבתי אותו כאח שלי.
הוא היה החבר הכי טוב שלי.

15/7/01-1/5/08
טאקר ז"ל.

קאסי.
ככל שאתה מכיר מישהו יותר טוב, כך קשה לך יותר אם האובדן שלו.

ובנימה יותר סימפטית, עיצוב חדש.