|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
קטע מתוך סיפורי החדש "שלהבת האושר" (נכתב: מארס-אוקטובר, 2009; כיום בשלבי-עריכה)
[...]מאוחר יותר אותו
יום, עשתה דין מה שכבר מזה שנים חלמה בלבה, אך לא העזה להודות בכך, אפילו לפני
עצמה.
פעמים רבות יקרה,
שאנו בני-האדם מטפחים לעצמנו תדמיות, על איך "מן-הראוי לנו" לנהוג,
לחשוב, לחיות ואז אנו חשים מחוייבים להן, כי מה – כולם כבר מכירים אותנו ככאלה, אז
מה יחשבו ומה יגידו, אם ננהג אחרת? וכך, מחזקת תדמית זו – שמן-הסתם, היתה נכונה
אי-פעם – את עצמה והופכת, מביטוי כן של העצמי, למסכת-פרסונה כובלת, האוסרתנו
מאחורי סורג ובריח, אסירים בידי עצמנו, מוחזקים בידי חיילי-מהות-עברנו, שמורים
בידי נוטרי-חומת-עקרונותינו – גם כאשר עקרונות אלה, כבר מזמן הפסיקו לבטא, את מי
שאנו באמת.
דין, למשל, הגדירה
עצמה בתור "אנארכו-קומוניסטית" כבר מזה שנים, מאז 1994 בערך – מאז
נתקלה, במקרה, בכתבי טרוצקי, בוקאנין וחומסקי, מצאה עצמה מסכימה עם הרוב וחשה
הכרח, להתנגד בכל כוחה, לתרבות הלאומנית, התיאוקראטית, החומרנית והמיליטאריסטית השלטת.
בזמנו, היה זה מרד
אותנטי: היא נגד הממסד, המתבטא – בעיקרו של דבר – בהוריה ("הבורגנים הזקנים
האלה"...), מורותיה (והיא היתה אז בי"ב – בתיכון תחרותי
ו"הישגי" באופן מיוחד), סבתהּ (שאצלה, מאז ומעולם, התבטא העיקר
ב"אבל מה יגידו השכנים???") ומרבית חברותיה (סוגדות-המותגים, אשר בילו,
את מרבית זמנן הפנוי, בשיטוט בין חנויות הנעליים, התכשיטים והבגדים, של קניון זה
או אחר, בביקורים אצל הקוסמטיקאית והספרית וכו', וכו', וכו').
בתור צעד ראשון,
החליטה דין לעבור, מן הצמחונות המתונה-עד-מאד של משפחתה – לטבעונות פנאטית וסופר-מחמירה, שכללה – בשיאה – הימנעות מוחלטת,
מכל מה שאינו פירות וירקות אורגניים, טריים ובלתי-מבושלים, לצד מוצרי-סויה
בלתי-מהונדסים-גנטית, שגודלו בחוות אורגניות ע"י איכרים זעירים, שקיבלו את
מלוא-התמורה לעמלם; כל השאר היה, בהכרח, מוקצה מחמת-מיאוס וכמובן, שעל קפה, קקאו,
אלכוהול וכיו"ב בכלל, לא היה מה לדבר. מנגד, דווקא תמכה דִּינִי, בשימוש מתון
בגראס (מעודה לא התחברה לאלה, שהתמסטלו מדי-יום כמעט...). מבחינת
לבוש, הסכימה דִּין ללבוש אך ורק בגדים משומשים, עם עדיפות ברורה, לדהויים
ולקרועים – וכמובן: על תספורת, איפור ועוד, אסור היה, אפילו, לחשוב!!
הוריה, כמובן, לא
הבינו מכך דבר וחצי-דבר – אבל, בינינו: ממתי הורים כֵּן מבינים?
כאשר שרפה דִּינִי את חזיותיה, עוד ניסתה האם להבינה, אולם כאשר טענה, בלהט, שעל
כל בני-האדם, ללכת עירומים, כי בגדים הם, בהכרח, סטייה והאינטרס היחיד, מאחורי
איסור-העירום, הוא זה התאגידי, של חברות-הטקסטיל הגדולות – הרימה גם היא ידיים.
כי, אחרי-ככלות-הכל, דברים אלה היו מורכבים וזרים מדי לאם, פעילת ארגוני-התנדבות
ממסדיים למיניהם ובעלת תואר אקדמי בספרות האנגלית, של המאה ה-19. ובאשר לאביה,
ברגע ששמע, שלא זו-בלבד שבתו, החליטה להקים תנועה, שתתמוך בביטול כל לאומיות באשר
היא – רעיון חסר-מובן לחלוטין לדידו – אלא גם שהיא מסרבת, לחלוטין, לשרת בצבא,
הודיע לה, שעד שתתפכח מ"כל השטויות התינוקיות האלה", שתפרנס את עצמה,
בבקשה – מה שבהחלט התאים, אחרי-ככלות-הכל, גם לנערה הצעירה והמרדנית עצמה. אמה,
למעשה, עוד יכלה איכשהו – ולו-גם בקושי עצום ורב – לעכל את רעיון אי-השירות-הצבאי –
ואולם, משבמקביל לכך סירבה דִּין, גם להירשם לאוניברסיטה – או, אפילו, להשלים את
תעודת-הבגרות – הרימה אף היא ידיים וויתרה.
כעת, בל תבינוני
לא נכון: מהתנגדותה ללאומיות, לדת, לאקדמיה המסואבת ולצבא, לא נסוגה דִּין ולא
כמלוא-הנימה. היא גם הוסיפה להאמין, בלב שלם ומלא, בנודיזם מוחלט, בחופש-מיני
(ובחופש בכלל) בכל מקום ואתר ובצמחונות מלאה – ואולם, לא עוד ראתה, באיסור עקרוני
על אכילת-שוקולד, למשל, או בהימנעות, בכל מחיר, משתיית כוס-יין קטנה, את
מהות-חייה...
נַהֲפֹךְ
הוּא.
וכך, כבר באותו
יום, ביקשה דִּין מאהובתה החדשה, את פרטיה המלאים, של הקוסמטיקאית שלה –
ולפנות-ערב, התמסרה לתענוג האלהי, שבמשך זמן כה רב, התעקשה למנוע מעצמה: טיפול
קוסמטיקאי מלא, עם תספורת נאה, עם איפור בטוב-טעם, עם פדיקור, עם
מניקור... ומשסיימה שם, ניגשה לקניון וקנתה לעצמה, לראשונה מזה זמן כה-רב,
נעלי-עקבים עדינות, נשיות וחמודות שפשוט מאד חבל"ז.
ימי-הפגנותיה,
הלא, חלפו-עברו להם לבלי-שוב... וכעת, יותר מכל דבר אחר חשקה דִּינוּשׁ, לשוב
ולחוש אִשָּׁה.
|
נכתב על ידי
,
13/1/2010 19:17
בקטגוריות אהבה, אישי, אמת, האח הגדול, הגדרה עצמית, חופש מול כפייה, טראנסיות, כתיבה, מיניות, מיסטיקה, אופטימי, תכניות ריאליטי, איפור וטיפוח, שינויים...
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
 אמונתי = דת הפרדס
הַכֹּל אֶחָד: MULTIVERSE = LOVE = MUSIC = GOD אולם במלה "GOD" שבכאן, אֵין כוונתי לישות מואנשת, המופיעה באמונות הדתיות בדרך כלל. "אל עליון" שכזה, המשגיח על קיום מצוות, או המאזין לתפילות, או הדורש קרבנות וכיוצא-באלה הזיות מְטֻפָּשׁוֹת ופנטזיות ילדותיות, אינו קיים, מעולם לא התקיים – ואינו אלא פנטזיה, בלבד, שעל-כן נאמר "ביום ברוא אדם אלהים, בדמות-אָדָם ברא-אותו".
כי למעשה, מלכתחילה, לא היתה דמות אלהית זו, בלתי-אם האנשה, של המהות הכללית, של המחשבה הכללית, ההווה בכל. כי "יש" אינסוף בחזקת אינסוף יקומים ורק האלקטרון "קיים". הכל הוא פרי-יצירתה של ישות – אשר כלל איננה ישות – בדיונית-כשלעצמה, שהיא כולנו = כל מה ש"קיים באמת", כביכול ו"פוטנציאלית קיים כביכול", לכאורה, כאחד – שזמן-"קיומה", הוא חלקיק אינסופי במזערוריותו של השנייה, אפס-זמן?, ש"יצרה", את כל המערכת הזו, על-מנת להכיר את עצמה והיא נעה, כביכול, הלוך ושוב, דרך אשליית-ה"זמן" ומתגלמת בכולםן: אני זו/זה את/ה זה/זו הוא/היא, פעם הייתי את/ה ופעם היית אני – ולאור-זאת, ואהבת לרעך כמוך, משום שאתה רעך!!
כעת – יש שקראו, לישות-לא-ישות זו, לאותה מהות בלתי-נתפסת, בצורתה המואנשת וְהַיַּלְדוּתִית, בשם "פְּתַח" (מצרים הפרעונית), יש שכינוה "שִׁיוָה/וִישְׁנוּ/בְּרַהְמָה" (הודו הצפונית), יש שראוה כ"יְהוָֹה" (ממלכת יהודה) ועוד ועוד כיוצא-באלה שמות וכינויים – אולם למעשה, זוהי האנשת מהות בלתי-מודעת, בלתי-ישותית בעליל ושבוודאי, אין לצפות ממנה, להאזין לתפילות, לצפות מאתנו לקיום מצוות, להנחת תפילין, לברכת ברכות וכיוצא-באלה דברי-הבלות אוּלְטְרַא-אוויליים. על כל אדם, בפשטות, להיות נאמן למהותו האמיתית, למי שהוא – יהיה אשר יהיה ויקרה אשר יקרה!! כי אֵין טוב ורע, אלא הכל יחסי – והמסע, לגלות מי ומה אנחנו באמת – הוא-הוא תכלית-החיים, שעל-כן נאמר: "דעי את עצמך!" ו"עשי מה שלבך חפץ!" וכולנו נולדים שוב ושוב ושוב ושוב, עד לאינסוף ואֵין "מוות". שעל-כן נאמר, "אך דע את המהות בלתי-המשתנה, שבאמצעותה נפרשת אשליית-תבל! את זו המהות, כה נפלאה, לא יוכל איש כלל לחסל!!"
כי מה שמת – הוא אָךְ וְרַק הגוף, כלי-השעשוע, האַשְׁלָיָה, המשמשנו להנאה, ללימוד ולמשחק – בעוד שמהותנו האמיתית, היא נצחית.
ח"י הַדִּבְּרוֹת הֶמָּה:
- הָ"אֲנִי" הָ"אֲמִתִּי", הוּא הָעַצְמִי הַמְּשָׂחֵק.
- רַק הַאַהֲבָה, מְעַל לַכֹּל = הָאַהֲבָה הָרוֹמַנְטִית=אֵירוֹטִית בֵּין בְּנֵי-זוּג / חַבְרֵי קְבֻצַּת רַב-אַהֲבָה, כְּלוֹמָר. שָׁוָה לָהּ הַדְּאָגָה לְיַלְדֵי-הַזּוּג/קְבֻצָּה. אָז הַיְּדִידוּת. אָז הַצָּדֶק, אָז הַמִּשְׁפָּחָה, אָז הָהִגָּיוֹן וְאָז צְבִירַת הַיֵּדַע הָאִנְטְלֶקְטוּאָלִי עַל הָעוֹלָם.
- כִּי הָאָדָם עֵץ-הַשָּׂדֶה, חוֹבָה עֶלְיוֹנָה, הִיא לְהַגֵּן עַל הַסְּבִיבָה וְעַל הַיָּרֶק, תָּמִיד וּבְכָל מְחִיר.
- כֹּל הַמַּרְבֵּה לְהִזְדַּיֵּן, הֲרֵי הוּא מְשֻׁבָּח.
- כֹּל בְּנֵי-הָאָדָם שָׁוִים.
לְכָל שִׁלְטוֹן בַאֲשֶׁר-הוּא וּלְכָל סַמְכוּת בַאֲשֶׁר-הִיא, מִצְוָה עֶלְיוֹנָה לְהִתְנַגֵּד בְּכָל דָּרֶךְ. עֶצֶם-קִיּוּמָהּ, שֶׁל רָשׁוּת סַמְכוּתִית כָּלְשֶׁהִי, הוּא סִימָן, לְחֶבְרָה חוֹלָה – וְאָז, יֵשׁ לְרַפֵּא אֶת-הַחֶבְרָהּ, לֹא לְדַכְּאֵנָהּ עוֹד.
- לֹא תִכְפֶּה.
- לֹא תִפְגַּע בְאָדָם חַף-מִפָשַׁע.
- לֹא תֹאְכָל גּוּפוֹת-מֵתִים, בָּשָׂר וְדָגִים תּוֹעֵבָה הִיא-זֹאת לָךְ, כָּל אֲשֶׁר חָי פַעַם לְפִיךָ לֹא-תַכְנִיס.
- לֹא תְרַמֵּה.
- לֹא תַעֲשֹׁק.
- לֹא תַעֲנֵה בְרֵעֲךָ עֵד-שָׁקֶר.
- חוֹבָה לְסַיֵּעַ, לָהוֹמְלֶס וּלְחֲסַר-הָאֶזְרָחוּת, לְעוֹלָם אֵין לִפְגֹּעַ בָהֵם וְיֵשׁ לְהַגֵּן עֲלֵיהֶם תָּמִיד, בְּכֹל הָאֶמְצָעִים הַנִּדְרָשִׁים, כִּי הוֹמְלֶס וַחֲסַר-אֶזְרָחוּת הֲיִיתִי בְאֶרֶץ הוּנְגָּרְיָה; וְכַנָּ"ל גַּם לְגַבֵּי חֲתוּלִים וּכְלָבִים.
- עֵרוֹם הוּא טִבְעִי וְנָכוֹן; בְּגָדִים הֵם סְטִיָּה.
- לְמַחֲלַת הַ"רְכוּשׁ הַפְּרָטִי", אֵין וּלְעוֹלָם גַּם לֹא יִהְיֶה מָקוֹם, בְקֶּרֶב כְּלָל מַאֲמִינוֹת-הַדַּת וּמַאֲמִינֵיהָ.
- הָהִצְטַרְפוּת לַדַּת פְּתוּחָה לִפְנֵי כֹּל הַמִּזְדָהִיםוֹת עִם עֶקְרוֹנוֹתֵיהָ, לְלֹא הֶבְדֵּל מִין, גִּיל, לְאֹם, מֹצָא, מַרְאֶה, נְטִיָּה מִינִית, אֱמוּנָה קֹדֶמֶת וּכְיוֹ"ב הֲבָלִים בִּלְתִי-רֶלֶוַּנְטִיִּים לַחֲלוּטִין.
- מוֹנוֹגֶּמְיָה הִיא הֶבֶל פְּרִימִיטִיבִי, הַשָּׁיָךְ לָאֶלֶף הַשֵּׁנִי הַבַּרְבָּרִי. אוֹרְגְּיוֹת (כְּלַל-מִינִיּוֹת, כְּלַל-גִּילָאִיּוֹת, וַעוֹד וַעוֹד וַעוֹד) = זוּ הַדָּרֶךְ!!
- מוֹדָעוֹת, יֵש לְפַרְסֵם עַל שִׂמְחַת-הַלֵּידוֹת, עִם מִסְגֶּרֶת יְרֻקָּה – וְלֹא עַל דַּאֲבֹן-הַמָּוֶת, עִם מִסְגֶּרֶת שְׁחֹרָה!!
כִּתְבֵי-הַקֹּדֶשׁ, נָכוֹן לְעַכְשָׁו, הֵם:
"אורות" (עברית)
"בראשית" (בו משולב "סיפורם האמיתי של אדם, חווה והגירוש מגן-העדן") (עברית)
"מלכה ללא-כתר" (עברית)
ספר רשומות-המשפחה, תולדותיה ותמונותיה (עברית ופולנית)
"בין לאן ללאן" (עברית)
"בראשית היו פיקוסים" (עברית)
"מילדות לעקשנות" (עברית)
"דוליאנדורה" (עברית)
"ניובניג'דנה" (עברית)
"אדוארז'בט" (עברית)
"תמונה" (עברית)
"אנדרה וג'ני" (עברית)
"דייקובאנד ב'" (עברית)
"דאו דה-ג'ינג" (סינית)
"קהלת" (עברית)
"סאנין" (רוסית)
"עמוס" (עברית)
"ישעיהו" (עברית)
"רות" (עברית)
"שיר השירים" (עברית)
"אידליית אנדריי" (עברית)
"אהבה דרך האינות" (אנגלית)
"במימד אחר א'" (אנגלית)
"לילי – מה יפית!!" (עברית)
שלישיית השירים (עברית)
"אהבה פראית" (עברית)
"מזמור האלה ז'ולג'יבה לאמה אאוגרייל" (ארקלידית קלאסית ועברית)
"ההגדה לבית-גולדבלום" (עברית)
"2008: מלחמת-השחרור האדירה של-הנפש" (עברית)
"פרחים בעליית-הגג" (אנגלית)
"בת-יפתח" (עברית)
"העולם כיער" (אנגלית)
הפרק "אטידי" מסיפורי "ארקלידה" (ארקלידית קלאסית ועברית)
"שירת האל" (סנסקריט)
"עולמה של סופי" (נורבגית)
"המנושל" (אנגלית)
"ג'ונתן לוינגסטון השחף" (אנגלית)
"תעתועים" (אנגלית)
"אחד" (אנגלית)
"לארה" (עברית)
"הסיפור שאינו נגמר" (גרמנית)
"יומנה של נערה אמריקאית מודרנית" (אנגלית)
"שנת הכן" (אנגלית)
"אגדה" (אנגלית)
"מאחז פרנהם" (אנגלית)
"וורט" (אנגלית)
טרילוגיית "הלווייתן מבבל" (עברית)
"גן של מלח" (אנגלית)
"נצח" (אנגלית)
"סיפורו של עודד על אהבתו לנגה" (אנגלית)
"פרדס נגה" (אנגלית)
"גדילה מינית" (אנגלית)
"הדודנית אמבר" (אנגלית)
"ארבעה במיטה אחת" (אנגלית)
"מזמור לפרח סתיו" (עברית)
"מעט תקווה לעתיד" (אנגלית)
    
|
נכתב על ידי
,
13/9/2009 15:06
בקטגוריות אישי, הגדרה עצמית, יהדות, מיניות, אהבה ויחסים, אופטימי, דת, אמונתי, אמת, מיסטיקה
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
| |