הלילה חלמתי, שלושה חלומות - ואלה הם: באחד, חלמתי שכונניות, עם המון ספרים ששכחתי שיש לי, נמצאות בחצר. הכל בחצר, חשוף, כבר כמה שנים, לגשם!! אני רגיל לראות זאת, חלק מן הנוף - ואז פתאום, אני תופס את עצמי ואומר, רגע, כל הספרים האלה - אני רוצה וצריך אותם, יש שם מילונים טובים, יש שם עוד המון דברים - מה אני משאירם ככה בגשם?!?

ואז אני מכניסם הביתה, בשעה טובה...

נראה קצת כמו החצר, בין הרוח למשפטים, באוניברסיטה בהר-הצופים ימח-שמה-וזכרה.

בחלום אחר, חלמתי שאני הולך שם בעמק רפאים, במושבה הגרמנית ימח-שמה, בירושלים עיר-הדוסים המטונפת, אני חושב - אוי, זה כמעט כאן (המקום, בו גרתי בדירת-מרתף, שנראתה ממש כבור-כלא, במשך שנה תמימה, בין קיץ 2005 לקיץ 2006 - ימח-שמה-וזכרה ימח!!!!!), ואני רועד ומפחד ללכת שם, בגלל הטראומה...

ובחלום השלישי, שכנראה חלמתיו עקב קריאת ספרו המצויין של רוברט האריס "ארץ אבות", חלמתי, שהפשיסטים מתנפלים עלינו, כי החתמנו למען שלום במרכז העיר והחוקרים מכים אותי, וכשאני מתאושש ושב להכרתי, אני רואה את משקפיי שבורים לכמה חתיכות ואת כל "חבריי" ה"""יקרים""" ל"שמאל" הישראלי, שכולם עומדים מסביב ולאף-אחד, לא אכפת ממני בשיט...

די שידור חוזר, כמובן, של מאורעות יום ו', ה-9 בינואר 2009, של זוועה, שבאמת התרחשה. שלום עכשיו = סכין בגב!!!! לא נשכח ולא נסלח!!! ובא לי להקיא ממק"י.

נמאס לי כבר לחיות כאן, בארץ המסריחה והארורה הזאת...

סוף-סוף גשם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

סוף-סוף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

וחלאס עם השטויות - אני אישה!!

אני אישה!! ושמי עִדִּית קֶדֶם. מוכרת גם כ"דַנִּיֵּאלָה קֶלֶטִּי".