והפעם על הדברים שלא עובדים בחיינו. והכוונה כאן היא לא לתלונות שובבות כאלה, בנוסח החוקים של בלייזר. לא לדברים כמו: "כשאשתך מגישה לך קפה, הידית תמיד תפנה לכיוון היד התפוסה שלך", או "למה אין ספלים לשמאליים – נו, עם ידית בצד שמאל", אלא לדברים בסיסיים שלא עובדים בחיינו. טוב, אולי יהיו גם תלונות סרק מתחכמות כאלה, בעיקר בהתחלה, אבל בהמשך אני מבטיח להתגבר (הידעתם ש"להתגבר" זה "להתבגר" בסיכול אותיות? לא? וזה ש"בראש חוצות" זה אותן אותיות כמו "בואש חצרות"? גם זה לא? נו, שוין).

אם אנסה להסביר למה כל הדברים אלה, עובדים בצורה גרועה כל כך, או חלילה – להציע תיקונים ושיפורים, האבחנות האלה יהפכו מקיטורים מתבכיינים לסטארטאפים מלהיבים שישנו את חיינו. ואת זה הרי איננו רוצים.

הפעם יש לי הרבה חומר, הרבה יותר ממה שהמדיום קצר הרוח הזה סובל. אז החלטתי לחלק את זה לכמה חלקים. ובכלל, אני מקווה שאתם, קוראי היקרים, תוסיפו לי בתגוביות (טוקבקים זה רק כשאתם חולקים עלי, מקללים אותי, או מאשימים אותי ששוב הצצתי למקלחות של הבנות) - תלונות שאני יכול להתחבר אליהן.

אז בואו נתחיל. ונלך מהקל אל הכבד:

1.             הכפתור להולכי הרגל - נו, זה שלוחצים עליו כדי לקבל אור ירוק כשרוצים לחצות צומת מרומזר  - הוא עושה משהו? והכפתור "סגור דלתות" במעלית - הוא מחובר לאנשהו?

2.             מכסה הסוללות של השלט – התפס שלו לעולם יהיה שבור.  מרבית השלטים בעולם אוחזים את המכסה שלהם בעזרת גומיות או, גרוע מזה, מוותרים על המכסה כליל ומשתמשים בשלל גומיות כדי לכלוא את הסוללות בתושבתן. ולכו תמצאו שלט שמתאים לדגם הטלויזיה שלכם בחנויות האלקטרוניקה. יותר קל למצוא אהבת אמת בפאב השכונתי ("כן, מיד כשנכנסת ראיתי שאתה החצי השני שלי – זה שחיפשתי כל חיי") או בכל מקום אחר.

3.             הקפיץ של המזמרה – "המה?" טוב, אני יודע זה משהו פרטי שלי. הסיכוי שתשתמשו במכשיר הזה דומה לאפשרות שמוקד 100 של המשטרה יהיה מאוייש ע"י שוטרת נבונה (וכן, אני יודע שיש כאן אוקסימורון). ובכן הוא תמיד יהיה חלש מדי. גם במזמרות היוקרה שעולות 200 ₪.

4.             כל המוצרים של "כתר" – לפחות אלה שאני נתקלתי בהם: החל מנדנדת הגינה (בחלק מהדגמים, המגשים של הספלים נשברים עוד באולם התצוגה של "הום סנטר"), עבור דרך שלל התקלות בניאגרות וכלה בקומפוסטרים - שנרכשו אצלנו בעשרות, במחיר מסובסד, והוחלפו, לאחר שהתפרק תוך שבועות ספורים, בדגם חדיש יותר, שהיה אף חלש יותר מקודמו. ניכר בעליל שבחברת הענק הזו, שמייצאת את מוצריה לחצי עולם, אף אחד מהמהנדסים לא באמת חש דחף בל יסורב לנסות את המוצרים לפני שמשחררים אותם לקווי היצור.

5.             השרוכים בנעלי הספורט – למה הם ארוכים עד כדי כך שאתה שואל את עצמך אם לנסות לקשור אותם בלולאה מרובעת או ישר להשתמש בהם כדי לתלות את עצמך.

6.             בקבוק הצ'ילי המתוק – לעולם יהיה דביק מבחוץ. לא הגיע הזמן להכניס גם את המוצר הזה לבקבוקי פלסטיק עם פית שפיכה מחודדת, או משהו דומה?

7.             האשה – תמיד היא תעדיף לתלות את גליל ניר הטואלט הפוך ממך. ואני עוד זכיתי באשה טובה (היום כשהתקרבתי לכיור בזמן שהיא שטפה כלים היא שאלה אותי "מה אתה רוצה". "אני צמא" עניתי. "כאן אין מים. אתה צמא? לך תשתה מהאסלה". מזל שלא הייתי רעב), תארו לכם מה קורה לבעל שנשוי לקלאפטע.

8.             ניר הטואלט – אני משתמש, כבר יותר מעשרים שנה, במתז מים כאלטרנטיבה. זה לא סתם יותר נקי, זה הרבה יותר נקי. זה גם יותר זול, יותר ידידותי לסביבה. ולא פחות חשוב –לא מבאס את התחת. אז למה אנחנו, שוטפי החלחולת, עדין במיעוט כל כך גדול?

9.             נשים שחונות ברוורס – עוד אוקסימורון. הסיכוי למצוא אחת שלא מסתבכת בחניה פשוטה, דומה לאפשרות שלך לפגוש ערבי ששומר מרחק של שתי שניות מהמכונית שלפניו. אפילו טייסות הקרב בחיל האויר, כשהן בחופשה אני מתכוון, אומרות לחבר, בקול שהונמך בחצי אוקטבה, בטון סמכותי ועינייני - טון שנרכש במהלך מאות שעות דיבור ברשת הקשר: "מאמי, אני מתה לשרותים, תהיה מתוק ותחנה את הרכב?".

10.         השיפוע הפנימי בפניות בכביש – הוא לעולם יהיה קטן מדי. שאלתי פעם מישהו שעוסק בתחום, למה הם לא עושים אותו יותר חזק -  "שיפוע יותר תלול היה גורם לנו להתהפך פנימה או לגלוש למסלול הנגדי?". "לא. אתה צודק" הוא ענה לי "אבל בסך הכל זה לטובה. אם אתה נוסע במהירות המתאימה, השיפוע בדרך כלל מספיק ואם אתה נוסע מהר מדי, אז אתה נהג גרוע ועדיף להרחיק אותך מהכביש בהתהפכות עצמית שבה רק אתה נפגע, מאשר בתאונה חזיתית שבה תיקח איתך גם חפים מפשע: אותי למשל, או גרוע מזה - את בני הקטן". כאן השתכנעתי מיד. מי אמר שאני איש לא קל.

         וואלה זו חתיכת מזימה ערמומית: ככל שהתשתית פחות סלחנית ככה תעלה הבטיחות בכביש. כמובן עם ההסתייגות שהתשתית תעודד רק את התאונות העצמיות. לדוגמה, אם המעקה שלצד הכביש המהיר הוא נמוך מדי, ובמקום להדוף את המכונית, שנהגה המנומנם סטה מהדרך, בחזרה אל הכביש (מקום בו הוא עלול לפגוע במהנדס), היא תהפוך אותה - זה טוב. לעומת זאת אם המפרדה הבין-מסלולית תהיה נמוכה מדי, כלי הרכב הגבוהים (אוטובוסים, משאיות וכיו"ב) יתהפכו למסלול הנגדי ואז הם יכולים לפגוע בבנו הקטן. וזה לא כל כך טוב.

         ואני, עד לאותו רגע, סברתי שאחד הקריטריונים לקבלת המהנדסים האזרחיים האלה לשרות החברה הלאומית לדרכים בישראל (מה שהיה פעם מע"ץ) - הוא תוצאות נמוכות בפסיכומטרי. רגע, אבל לא הבטחתי, לפני כמה שורות, לא לפרש ולהסביר את התופעות האלה?

11.         השרותים במסעדה מזרחית – לא משנה כמה היא מפוארת, הם תמיד יהיו מגעילים.

12.         הכדורגלנים היורקים – וזה לא רק כמויות הרוק שהספורטאים המחוננים האלה מזים, אלא בעיקר – העיתוי. הם מתזמנים את פליטת המוחטה מיד לאחר כל ארוע במגרש אשר אחריו הם יודעים בודאות שהמצלמה עושה עליהם זום-אין. מכל התופעות שאותן נשבעתי לא לנסות להסביר כאן, זו המאתגרת ביותר. אני סבור שניתן להתנחם בזה שהם לא מחרבנים על הדשא במהלך המשחק.