הקשבתי למלים ואמרתי לאשתי "למרות שהאמא היא כופתאה שמנמוכה, הבת שלה יצאה יפהפיה מדהימה (אבל אז נזכרתי שהבטחתי לעצמי שעד סוף השבוע לא אשתמש בשום הטיה של המלה מדהים). חבל. חבל שלמרות ששני הוריה נפגשו בצבא, דוקא היא בחרה שלא לשרת".

-          "מאיפה אתה מכיר את דינה ברזילי ומה אתה יודע על הבת שלה"? הקשתה אשתי.

-          "אם היית מקשיבה למלים ועושה את ההיקשים הנדרשים, היית רואה שגם את מכירה אותה" עניתי והצעתי לה את ההסבר המתבקש:

קודם כל מילה על הפיזיולוגיה של האמא – דינה ברזילי. בתיק האישי שלה ("ילקוט השירות" באותם ימים) היא מתוארת כך: הגובה מאה ושישים סנטימטר משקל חמישים ושמונה קילוגרם דהיינו – דבה. אפילו שבשנות השישים של המאה הקודמת, גובה של מטר ושישים היה כמעט סטנדרטי לנשים (משהו כמו 1.70 היום) הרי שמשקל של 58 ק"ג לגובה כזה מצביע, כמעט בודאות, על כך שכבר לפני גיל עשרים היה לה תחת ענק. אלא אם כן היו לה "עצמות כבדות", דהיינו – היא עסקה בפיתוח גוף ונראתה בערך ככה:

למרות שהפיגורה הזו מסבירה גם את השורה הבאה בשיר "והקף החזה הוא תשעים ושלוש" אני לא קונה את הפרשנות הזו מהטעמים הבאים:

א.      רואים בפרוש שצבע העינים של המצולמת כאן לא מתיישב עם השורה "צבע עיניים כחול".

ב.   השורה "והדופק שלך בישיבה הוא שמונים" לא מסתדרת לי עם התמונה. פשוט היא לא נראית לי הטיפוס שילך לישיבה.

ג.      לא נראה לי שאפילו אז, בשנות השישים, היו מציינים את היקף החזה של המלש"ביות (מועמדות לשירות בטחון) כשהיו מודדים אותן בלשכת הגיוס לצורך הכנת התיק האישי. דהיינו – המשורר (שוביניסט ידוע שכתב, בין היתר, את "כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת") לקח לעצמו חירות ספרותית נרחבת למדי כאן.

אז, לדאבון הלב, נשארנו עם חיילת שפיצתה על משמניה בעזרת חיוך שובה לב ואולי גם ציצים גדולים.

אבל בואו נתקדם בניתוח השיר. עם מי התחתנה דינה ברזילי? עם מישהו מקבוצת הג'ובניקים מהקריה שפינטזו עליה בהפסקת האוכל של מפקדם ("צוחקים לגלים וצונחים על החול"), או עם קצין השלישות הגבוה והחתיך - סגן גד רפאלי ("אך הסגן חוזר, כבר גמר לאכול, וגם הוא מתעניין בתיקך")? אני לא חושב שצריך יום לימודים ארוך כדי להסיק את התשובה המתבקשת: החיילת הגוצה ההיא (שעכשיו היא קשישה חביבה בשנות השבעים לחייה אשר גרה בבית צמוד קרקע בהוד השרון) נקראת מזה שנים רבות - דינה רפאלי.

ואיך היא קראה לבת שלה? גם כאן התשובה ממש מתבקשת: בר.