או איך פלאפון יצאו גברים

הפעם יש חידוש ספרותי: חילקתי את הפוסט לכמה פרקים וכמעט לכולם הענקתי את אותו השם. למה? כי נזכרתי בסיפור על המקסיקנית שהיו לה 10 ילדים ולכולם היא קראה מיגל. "ואיך הם יודעים למי את קוראת" שאלו אותה "אה, זה קל, לכל אחד יש שם משפחה שונה". אני חושב שאפשר לספר את הבדיחה הזו גם אם לכל הילדים היו קוראים חואן או רודריגו, אבל לא ניסיתי. ניסיתי רק פעם אחת עם מיגל, וזה לא הצליח - הבחורה שסיפרתי לה את זה לא צחקה. טוב, אולי זה בגלל שהיא יוצאת עם אלחנדרו.

דרך אין לחזור

זוכרים שסלקום הציעו לי את האפשרות לבטל את ההתקשרות איתם (בגלל שהם נוהגים להוריד את ממסרי התקשורת שלהם מעת לעת בשעות הקטנות של הלילה)? שכחתם? טוב. בעצם זה סיפור על שיר. בעצם קטע משיר שמתנגן לי בראש בימים האחרונים. סתם. בלי שום קשר. באמת. אולי זו בעיה של חיווט אצלי במוח. כן. בהחלט.

אל פונאר דרכים יובילו,

דרך אין לחזור,

לבלי שוב הלך לו אבא ועמו האור.

שקט, בני לי, מטמוני לי, אל נבכה בכאב!

כי בין כה וכה בכיינו לא יבין אוייב,

אז בראש השנה צדה את עיני הפרסומת של פלאפון שהריצה מבצע לחגים: קבל נטסטיק (מודם USB) וגם מחשב נישא מתקדם - בעלות חודשית של 180 ₪ בלבד. וכל זה עבור חבילת גלישה בנפח גלישה של 15 GB לחודש. לאחר שיחה עם ויקטוריה – אשת מכירות נמרצת, החלטתי ללכת על העסקה.

ואכן המודם הותקן במחשב שלי ללא שום קושי. אמנם הוא לא נתן פתרון לרשת ביתית (טוב הוא לא נתב, הוא מודם), אבל נתוני הגלישה שלו היו מעט טובים יותר משל הנתב של סלקום. במיוחד הפינג. בעוד שאצל סלקום הפינג לשרת בפ"ת לוקח אצלי מעל 400 מילישניות, הרי שבפלאפון הוא ארך רק 150 מילישניות. בקיצור – חוית הגלישה עם הנטסטיק היתה מעט מהירה יותר.

אבל היתה בעיה בדוא"לים. מרגע שהתקנתי את המודם החדש, התחילו לחזור חלק מהדוא"לים ששלחתי. הודעת ההחזרה היתה מ"מנהל המערכת" והנוסח שלה היה:

 530 5.7.1 Relaying not allowed. Please use SMTP Authentication.

אחרי שווידאתי שה-SMTP Authentication שלי על הכיפק, יצרתי קשר עם מחלקת התמיכה של פלאפון (עובדים רק בבוקר ורק בימי חול).

"יכול להיות שזה בגלל כתובת ה-IP שהמודם הזה מקצה לך" אמרה לי אשת התמיכה הראשונה "זוהי כתובת שמתחילה ב-10 והיא נחשבת לבלתי חוקית ע"י מרבית תוכנות ה-Firewall. הנה אני מקצה לך כתובת אחרת".

ואכן חלק מהנמענים שהודעות הדוא"ל שלהם חזרו אלי, הצליחו לקבל את הודעותי החדשות. אבל לא כולם. ברגע שהוצאתי את המודם וחיברתי במקומו את הנתב של סלקום – כל הבעיות נפתרו. התקשרתי בשנית.

"זה כנראה בגלל שהמודם מקצה לך כתובת IP דינמית" אמרה לי שרון, אשת התמיכה השניה שענתה לי "בוא נבנה ביחד חייגן חדש ואני אקצה לך כתובת קבועה".

נראה שגם הפתרון הזה עזר מעט, אבל עדיין היו הודעות שהוחזרו ע"י מנהל המערכת.

-          "כן יש בעיה" אמר לי איש התמיכה השלישי שדיבר איתי "נראה ששרת הדואר שלנו מזהה אותך כשולח דואר זבל לחלק מהכתובות. אבל תשלח לי את הכתובות האלה ואנחנו נפתח אותם עבורך"

-          "אתה מתכוון שבכל פעם שמנהל המערכת יחזיר לי הודעת דוא"ל אני אעביר אותה אליך ואתה תשחרר את כתובת הנמען"?

-          בדיוק

-          אבל זה תהליך שיקח לפחות יום במקרה הטוב, ובסופי שבוע – 3 ימים או יותר.

-          כן. אני מסכים שזה אולי לא נוח, אבל אתה לא יכול להגיד שאנחנו לא מציעים לך פתרון

-          תגיד לי, אתה היית מוכן לחיות עם פתרון כזה? (אני חושש שבשלב הזה עלה קולי בסולם האוקטבות)

-          "את האמת" ענה לי איש התמיכה בגילוי לב (שבגללו אני שומר את שמו במערכת) "לא".

בסופן של שעות ארוכות של קשר עם מחלקת הדאטה של פלאפון שוחחתי עם בן, מהנדס תקשורת בארגון (טוב זה ידוע שבכל הסרטים הטובים לאבא קוראים בן. וזה היה סרט מעולה).

-          "הצלחתי לשחזר את הבעיה" אמר לי בן בטלפון "בניתי מערכת עם קונפיגורציה דומה לשלך וניסיתי לשלוח הודעות לנמענים האלה. המערכת אכן החזירה לי את ההודעות עם אותה הודעת שגיאה".

-          "ויש פתרון"? שאלתי בתקווה

-          "אתמול הבעיה נפתרה" אמר בן "אבל זה קרה מבלי שאני עשיתי שום שינוי במערכת"

-          "גם אצלי הבעיה נפתרה אתמול" אמרתי "אבל אם לא עשית שום שינוי, מה מבטיח לנו שהתקלה לא תחזור"?

-          לא יודע. היא אכן עלולה לחזור.

ואכן, למחרת התקלה שבה והמערכת החזירה לי את כל הדוא"לים ששלחתי. את כולם, ללא יוצא מן הכלל.

-          "אני מוכן להמשיך ולשתף איתכם פעולה בפתרון הבעיה" אמרתי לברוך – איש התמיכה שטיפל בי במסירות "אבל מסגרת ה-14 יום שבהם אני יכול עדין להחזיר את המכשיר עומדת להסתיים. האם תוכל להבטיח לי שאם התקלה תשוב, למרות המאמצים שלכם לפתור אותה, תקבלו את הנטסטיק בחזרה"

-          "לא" ענה לי ברוך לאחר שנועץ עם מנהליו "וגם עכשיו, אני חושב שלא יקבלו את המודם הזה בחזרה"

-          אבל אני לא מצליח לשלוח איתו אימיילים. זה נראה לך הוגן?

-          זה לא אני קובע. אלה האנשים במרכז השירות.

דרך אין לחזור

שקט, שקט, אל בסער,

מבועי הלב!

עד אשר חומות תפולנה,

נאלם בכאב.

אל נא, בני לי, אל תצחק נא, לא עת צחוק עכשיו.

אוקיי. אז נסעתי למרכז השירות של פלאפון שבצומת עכו דרום - מרחק 40 דקות ממקום מגורי. בדרך תכננתי את האסטרטגיה. אם איש השירות ידחה את בקשתי – אתריע שאני עומד להעזר באחת מתוכניות הצרכנות החביבות עלי – אורלי וגיא, או "יהיה בסדר" בגל"צ. כן, אתריע, למה להגיד "לאיים". ואם גם זה לא יעבוד, באמת אצור קשר עם אחת התכניות. ואם כל זה לא יצלח, מסיבה כלשהי, תמיד אוכל להנחות את חברת האשראי שלי להפסיק ולכבד את דרישות התשלום של פלאפון בעילה של "כשל תמורה". נראה אותם תובעים אותי על זה. יכול להיות מעניין.

-          "אז מה הבעיה"? שאל מתן איש השירות החביב שקיבל אותי לאחר כמעט שעה של המתנה במרכז השירות.

-          "יש קושי במשלוח אימיילים לחלק מהנמענים שלי".

-          "כן. אני רואה" ענה מתן לאחר שעיין בתעוד הבעיות שלי שהופיעו על צג המחשב שלו "אבל אני רואה שהבעיה נפתרה"

-          לא. היא שבה והופיעה.

-          אבל אני רואה שעבר כבר חודש מאז שלקחת את המכשיר.

-          לא, לא. אל תתחיל לספור מהיום שבו יצרתי קשר עם ויקטוריה ופתחתם את הכרטיס שלי. תסתכל מתי באתי לקחת את המכשיר.

-          אה, נכון. באמת אנחנו עכשיו ביום ה-14. אבל זה לא משנה כלום. היית יכול להחזיר אותו רק תוך 24 שעות מהרגע שלקחת. וגם אז היית צריך סיבה ממש טובה.

-    אתה חושב שאם הבעיה הזו היתה מופיעה אצלי אחרי שנה של עבודה עם המודם, ולא הייתם מצליחים לפתור אותה, לא הייתי בא אליך?

-   תמתין רגע אני אדבר עם אנשי הדאטה.

ואכן לאחר דקות ארוכות שיחה עם אנשי הדאטה חזר אלי "אכן הבעיה יכולה לחזור. אז מה אתה בעצם רוצה"?

-          להחזיר את המכשיר.

-          להחזיר לא תוכל.

-          אבל אני לא יכול לשלוח איתו אימיילים.

-          אבל לגלוש אתה יכול. נכון?

-          כן.

-          אז אולי אני אחליף לך את המודם?

-          אבל הבעיה היא לא במודם. הוא מתפקד טוב. הבעיה היא בשרת הדואר של פלאפון.

-          מצטער, לא תוכל לבטל את העסקה.

-          אתה בטוח שאתה לא רוצה להתייעץ עם המנהל שלך?

-          "אין עילה להחזרת המכשיר" פסק מתן לאחר שהתייעץ עם המנהלת שלו.

דרך אין לחזור

-          "טוב" אמרתי "ברכותי. אתה והמנהלת שלך עומדים להפוך לסלבריטאים"

-          "איך"?

-          אני עומד לפרסם את השתלשלות העינינים בבלוג שלי ולפנות לאחת מתכניות הצרכנות. אתה יודע, אלה שמנתקות את המשתמשים מהוט, יס וחברות הסלולר בשידור חי. טוב, לא בדיוק בשידור חי, אבל גם אחרי עריכת התכנית אתם לא יוצאים ממש טוב. אתה חושב שזה ישרת את הקידום שלכם בחברה?

-          "תמתין רגע" ביקש מתן שראה אותי קם מהדלפק. אני אקרא למנהלת שלי.

ואכן תוך דקה התייצבה המנהלת – רנין, לצידו של מתן.

 "האמת שקיוויתי שלא תסכימו לקבל את המכשיר בחזרה" אמרתי לה "זה כי מזמן לא העליתי טקסטים לבלוג שלי. אבל חובתי העיתונאית (כן, הכרזתי על עצמי באותו רגע כעיתונאי רשת. כן, כן. בטח. בודאי. בטח שבודאי) היא למצות את המהלך כמו כל לקוח מהשורה, לפני שאני מתקדם הלאה. הרי גם את מבינה שבסופו של התהליך אתם תקבלו את המכשיר בחזרה. את בטוחה שאת רוצה את זה דווקא בטלויזיה או ברדיו"?

"תמתין בבקשה" אמרה רנין ועשתה כמה טלפונים. חמש דקות לאחר מכן הודיעה לי במאור פנים "העסקה מבוטלת".

-          "אז יצאת מרוצה בסוף"? שאל מתן

-          כן. יצאתם גברים.

-          זה העיקר.

הצעה לחברות הסלולר

ובעצם לכל ספקי השירות הגדולים. מה דעתכם על קמפיין שבו אחת מכם תכריז על מדיניות החזרות ליברלית? כן. כמו באמריקה. הרי כל ניתוק לקוח שמשודר בתקשורת עולה לכן באלפי לקוחות פוטנציאלים שחוששים להתקשר עמכם.

אני עצמי מבכר לקנות ברשתות שיש להן מדיניות כזו (הום סנטר, אופיס דיפו). הם לא פרייארים, מדיניות ההחזרות הליברלית באמת משתלמת.

דרך אין לחזור

שקט, בני לי, מטמוני לי, אל נבכה בכאב, כי בין כה וכה בכיינו לא יבין אוייב