כשהייתי ציפור ביער

מלים: אברהם חלפי

כשהייתי ציפור ביער

פגע בי חיצו של צייד

נע ונד.

קולו הלך אחרי:

 - לכה דודי לקראת.

והלכתי.

ועדיין לא שבתי.

האבטיפוס השני ביום גשום (נו, זה היה היום בצהרים)

אז מותר כבר לגלות - זה הנוף שנשקף מחלון המטבח שלי.

על אדן החלון הרכבתי את האבטיפוס השני של המתקן להזנת צופיות (מה שפעם קראנו לו יונק הדבש) שאני מפתח. החבית שברקע, היא תיבת קינון לירגזי, אבל עליה נדבר כשיבוא הירגזי לקנן. היום ירד גשם טוב. חכו רגע, אני הולך לבדוק את מד הגשם שלי.

והלכתי

ועדין לא שבתי

7 מ"מ מהצהרים עד עכשיו.

ככה זה - כשיורדים הגשמים של תחילת החורף הן מכפילות את צריכת מי הסוכר שלהן. ואני עומד משתאה ליד הכיור. מתפלא במיוחד על כך שהן נותנות לי להתקרב למרחק של מטר מבלי להבהל. יכול להיות שהן כל כך סומכות על יכולת התעופה המדהימה שלהן (אני חושב שהן מגיעות מאפס ל-80 קמ"ש בשתי שניות) עד שהן ממש לא סופרות אותי.

הקרבה הזו מאפשרת לי לצלם אותן עם המצלמה הפרימיטיבית שלי. זו שלוקח למבזק שלה 5 שניות להטען ושיש השהיה של כמעט שניה בין הלחיצה על ההדק לפעולת הצילום. הטלפון הסלולרי שלכם מנצח אותה בעין עצומה.

הכל התחיל כשאשתי, שאז נודע לה שחלתה בסרטן, ראתה מתקן אמריקאי כזה אצל חברים. "אין לך מושג כמה קרוב הן מאפשרות לך לגשת" היא אמרה "גם אני רוצה כזה". יכולתי לסרב? הלכתי אל החברים כדי לראות את המתקן שלהם.

והלכתי

ועדין לא שבתי

שאלתי פעם אדם שגידל ציפור בכלוב בביתו "למה אתה עושה את זה"?

- מהזותאומרת, כי אני אוהב ציפורים

- ציפור, המהות שלה היא החופש, התעופה, התנועה הזורמת בשלושה מימדים. לקחת ציפור וכלאת אותה בכלוב קטן. אתה בטוח שאתה אוהב ציפורים

- יאללה, לך, לך, יא יפה נפש

והלכתי

ועדין לא שבתי

את מתקן ההזנה הראשון שלהם קנו החברים באמריקה. מאז הם הזמינו עוד כמה נוספים מ-eBay. השמחה שתנועת הציפורים הזו יוצרת בחלון ובמרפסת מרוצפת העץ שלהם שבתה גם את ליבי. אחרי שתחקרתי את חברי על תפעול המתקן, הבנתי שיש להם, למתקנים האמריקאיים, שתי בעיות: הראשונה, חלקם תוכננו בכלל לציפור אמריקאית אחרת - הקוליברי (Humming bird - שזניו השונים נפוצים שם פי עשר מאלה של ה-Sun bird). הקוליברי עף אפילו טוב יותר מהצופית. הוא עושה את זה באופן כל כך יעיל, עד שאיננו נוחת כלל בעת שהוא מוצץ צוף מהפרחים. הצופית, יכולה גם היא לשתות תוך כדי מעופה, אבל, בגלל שהיא פחות יעילה, האנרגיה שהיא משקיעה לשם כך כמעט שקולה לקלוריות שתפיק מהצוף. על כן היא תמיד תעדיף לאכול כשהיא עומדת על ענף. בכל מקרה, בחלק מהמתקנים האמריקאיים אין בכלל משטח נחיתה לציפור.

מתקן אמריקאי שתוכנן לקוליברי. למיטב ידיעתי הוא היחיד שמיובא היום לארץ. אין מעמד לציפורים וקשה מאד לנקות את מיכל הזכוכית. אבל הוא מתאים גם לתליה. מה-זה-לא-מומלץ.

המתקנים האמריקאים מגיעים עם מיכל זכוכית אותו יש למלא במי סוכר ביחס של 1:4. אבל זה רק בארץ. באמריקה הם קונים גם את הנוזל הממותק (עם תוספי אנרגיה. עלאק) ב-Pet shops שלהם. בגלל שמי הסוכר הם מצע מזון אידאלי לעובש, תוך ימים ספורים מהצבת המכשיר החדש, מופיע העובש הראשון. וזהו. מאותו יום יש צורך להחליף את המים מידי יום בקיץ ומידי 4 ימים בחורף. זאת משום שאין שם אפשרות נוחה לנקות את קרביו של המכשיר או את המיכל שלו. וכך שאריות הפטריה שלא נוקו מתרבות ומעפשות את הנוזל החדש בקצב מטורף.

"אני הולך לעשות משהו יותר טוב" אמרתי לידידי.

והלכתי

ועדין לא שבתי

האבטיפוס הראשון. את הגביע שבמורד הצינור הייתי ממלא במים כדי שישמש מחסום נגד נמלים

את המתקן הראשון בניתי על בסיס מתקן שתיה לכלבים וחתולים. הוספתי לו מכסה פלסטיק אותו חתכתי (ע"י מלחם אלקטרוניקה)ממתקן שתיה נוסף. כופפתי את שוליו של המכסה המאולתר, ניקבתי בו חורים קטנים והצבתי אותו על עמוד בחצר. בספרות כתוב שיעברו חודשים אחדים מרגע הצבת המתקן עד שהציפורים יזהו אותו כמקור מזון (טוב, שכל של ציפור). אבל למרות הביצוע הלא אלגנטי של המכסה (מצ'וקמק, אל תתבייש להגיד מצ'וקמק), תוך 4 ימים מהרגע שהצבתי אותו, הופיע הצופון הראשון. אני זוכר אותו - זכר בוגר שצבעי השמש שלו שינו את גונן מכחול מתכתי, דרך טורקיז, לירוק בהתאם לכיוונם של קרני השמש. אני זוכר כמה שמחתי לקראתו. תוך ימים ספורים הוא הזמין את כל חבריו ומאז קשה לתאר את העליצות שהם מביעים לחלון המטבח שלי. השימוש במתקן שניתן לפרוק וניקוי יסודי ובקבוקי שתיה סטנדרטיים, אותם ניתן להחליף בכל פעם שמי הסוכר נגמרים, הוכיח את עצמו. גם בימי הקיץ החמים, הווצרות העובש במתקן שלי היתה איטית דיה עד שאיפשרה לציפורים לכלות את כל המיכל מבלי לעקם את המקור בגועל.

 "אני הולך לעשות משהו שיתאים ליצור סדרתי" אמרתי לאשתי.

והלכתי

ועדין לא שבתי

לקחתי את מחרטת העץ הקטנה והישנה שלי (בת יותר מ-40) וחרטתי מכסה מעץ. הבאתי אותו לבית יציקה שמתמחה באלומיניום והם יצרו שני עותקים ממנו. בגלל שהייתי צריך לחשב את מידותיו של גולם העץ באופן שיקח בחשבון את ההתכווצות של האלומיניום ביציקה (כשלושה אחוז), הבנתי כמה קשה יהיה ליצור משהו שיהיה מספיק מדוייק ולא יאפשר לדבורים ולצרעות שום סדק דרכו יוכלו להגיע אל המים המסוכרים.

בנוסף, בניתי למתקן הזה מעמד מודולרי שעשוי מצינורות השקיה בקוטר 3/4 צול. המעמד הזה נועד לאפשר לכל אדם לחבר את המתקן לאדן החלון שלו. גם אם הוא גר בבית משותף בקומה גבוהה. השימוש בצינורות סטנדרטים אותם ניתן להחליף בכל חנות אינסטלציה, נועד לאפשר לבעלי המתקן לכוונן את גובהו ומרחקו מהקיר בהתאם למבנה החלון. אפשר, כמובן, לוותר על המעמד ופשוט להניח את המתקן גם על סף החלון, אולם יש לקחת בחשבון שהסף משופע מעט (כדי שמי הגשמים יתנקזו ממנו ביעילות). מאחר שלצורך תפעול נאות - המתקן חייב להיות מאוזן היטב, ויתרתי על האפשרות הזו. במקומה חסמתי את אדן החלון בעציצי קקטוס - סגולה כנגד החתולים.

"אני הולך לפתח את האבטיפוס השלישי" אמרתי לאשתי "הפעם אני הולך לחרוט את כל המתקן (כולל הקערה) מפלסטיק".

והלכתי

ועדין לא שבתי

הורדתי מהאינטרנט גירסת ניסוי (Trial Version) של Solidworks. תוכנת התיב"ם (Cad) הפופולרית ביותר בין מהנדסי המכניקה בעולם. המקבילה לאוטוקאד אצל מהנדסי הבנין בארץ (בעולם הבינו כבר שזה חרא כלי). איזה כלי מדהים. כבד, קשה ללימוד, אבל איזה כף לעבוד איתו. בטח למי שהסתכל פעם על דברים דוחים ומסורבלים כמו ה-Sketchup של גוגל. אז יש לי, להערכתי, משהו כמו חודש עד שהמרכבה הזו תהפוך לדלעת וגרסת הניסוי תפקע לה.

בינתיים תכננתי בעזרתה נדנדה לנכד (אל תדאגו, לכשתושלם בניתו - אני אנפיק פוסט חגיגי בנושא הזה) ואת האבטיפוס השלישי. היום הוא נראה כך:

עכשיו אני מחפש חרט קואופרטיבי שיסכים להשתתף בתהליך הפיתוח. פיתוח, אפילו של מוצר כל כך פשוט, כולל הרבה בלבול מוח, טעויות, תיקונים ומעט תמורה. לפני שבוע מצאתי כבר אחד שהסכים, אבל בינתיים הוא לא הזיז ביצה. אחרי שאגמור לדבג את כל הטעויות, אנסה לחבור ליצרן פלסטיק שיעשה אותם ביצור סדרתי.

אז בימי הגשם הקרובים הולך העומס בנתיבי התעופה שסביב עץ האבוקדו שליד חלון מטבחי, לשבור את כל שיאי השנה שעברה. בסוף נובמבר, כשיתחיל להיות קר אצלנו, מרבית הצופיות ינדדו לשפלה הממוזגת. באביב הם ישובו כדי לקנן כאן ולהביא אלי את הגוזלים שלהם. בזכות שפע המזון שהמתקן שלי ודומיו מציעים להם, רובם מצליחים לעשות שלושה מחזורי קינון בקיץ. אבל בחורף הם ילכו.

גם אני אלך בחורף.

לא השנה. אני חושב שלא השנה. 

אבל אני לא אשוב בקיץ שאחריו.

והלכתי

ועדין לא שבתי

יש לאייטם הזה שני פוסט המשך:

1. נופת צופים - המשך

2. ככה אני אוהב את זה