ספל לימניים

הספל שפיתחתי (למרות שאין לי תמלוגים עליו, נסו להתרכז בחצי הכוס המלאה)

 בדרך כלל הרעיונות שלי הם פשוטים, קלים ליישום ויכולים להביא תועלת רבה. למעשה, התגובה הנפוצה ביותר שאני נתקל בה היא "וואלה, איך לא חשבו על זה לפניך"?

כאמור, המצאה אחת לחודש במשך יותר מארבעים שנה זה לא מעט. וזה לא מוגבל רק לא למתקנים טכנולוגיים, אלא גם למערכות, תהליכים וארגונים שזמן קצר אחרי שאני מביט בהם, אני יודע איך ניתן היה לשפר את תפקודם ב-365 מעלות.

חלק מהרעיונות האלה פותחו והבשילו לכדי מוצרי מדף. דוגמאות?

המכסחת הנטענת, זו שמכילה את כל היתרונות המכסחת החשמלית (שקטה, קלה, פשוטה לתפעול והכי חשוב – אמינה, לא מזהמת וקלה לתחזוקה), אבל חוסכת מהמשתמש את הצורך לנהל את הכבל (מה שמוציא את כל הכיף מעבודת הכיסוח).

וחלק אחר של הרעיונות האלה עדין מעלה אבק על המדף או נמצא בשלב כזה או אחר של פיתוח. דוגמאות (הקישורים מובילים לפוסטים שהעליתי לכאן):

-           איך לצמצם את תאונות הדרכים ביותר מחמישים אחוז.

-           מתקן להזנת צופיות. אמנם יש כבר בשוק, אבל לשלי יתרונות משמעותיים.

-           מתקן לאימון החתול לעשות את צרכיו באסלה.

-           קומפוסטר ביתי מודולרי (כשאעלה את הפוסט אציג את הרעיון).

-           מזמרה טובה (זה ממש פשוט, ככל הנראה אין בשוק אף אחת עם קפיץ מספיק חזק שיאפשר להדק את הלהבים אחד אל השני בעצמה מספקת. אמנם הפיתוח שלי יתאים רק לגברים, אבל צריך לזכור שיותר ממחצית הגננים הם כאלה).

-           קיצור השרוכים בנעלי הספורט.

-           צימצום תופעת הרוצחים-המתאבדים.

-    הוספת אפליקציה של ארנק אלקטרוני לטלפון הסלולרי.

ועוד עשרות רעיונות שחלק קטן מהם פורטו בחמשת פרקי הסדרה המונומנטלית מהנדסי הקונספירציה.

למה זה חשוב

אז בואו נחזור לרגע אל האבוקדו. זהו אחד הפירות הבודדים שמכילים כמעט את כל אבות המזון, הויטמינים והמינרלים להם אנחנו זקוקים. סגולותיו הן כל כך רחבות שלא אתחיל למנות אותן כאן (כן, הוא ידוע גם בתרומתו לשיפור חיי המין. עכשיו השתכנעתם?).

איך אני עושה את זה

בחודשי החורף אני אוכל, מדי יום חצי אבוקדו בארוחת הבוקר. ארוחה זו כוללת כוס קפה/תה, טוסט עם ממרח אבוקדו, על זה אני זורה פלפל שחור (ישר מהמטחנה) ומעל זה פרוסת גבינה צהובה וחצאי טבעות בצל. אפשר להוסיף על הקלי העמוס הזה גם פרוסת עגבניה, זיתים וכיו"ב. כדי לקיים את המשטר הזה, אני זקוק לפרי אבוקדו בשל בכל יומיים.

איך אני עושה את זה? נורא פשוט. יש לי עץ אבוקדו ליד הבית. ארדיט טעים להפליא. בכל יומיים אני קוטף פרי אחד ושם אותו בקערת הירקות שבסלון. בגלל שלכולם זמן הבשלה דומה (שהולך ומתקצר במהלך העונה. עכשיו זה בערך עשרה ימים), הם מבשילים בזה אחר זה במרווחים של יומיים.

איך אתם תעשו את זה?

"טוב" תשאלו באנחה "הטרחת אותנו עד כאן כדי להציג פתרון שלא ישים לכל מי שאין לו עץ ליד הבית"? ברור שלא.

היום אתם הולכים לסופר וקונים חמישה פירות שכולם עתידים להבשיל באותו יום (ולהרקב אחרי יומיים נוספים) אלא אם כן תעשו בהם את המניפולציות שתוארו לעיל (נו, אלה עם הניר כסף והשקית החומה). אבל אם הירקן היה מציע לכם שקית (מניר חום, כמובן, בטח שמניר חום, רק מניר חום) ובה סט של עשרה פירות שנקטפו בהפרשים של יומיים, כשאחד מהם כבר כמעט רך, לא הייתם קונים?

טוב, אז מי יעשה את זה

מי יטרח לארוז פירות שנקטפו באופן מדורג? בטח שלא המגדל. הוא קוטף את הפירות שלו לתוך מיכלים ומשנע אותם לבית האריזה. זה אורז ומפיץ אותם לסיטונאים ואלה, בתורם, מפיצים לחנויות. המועמדים הטבעיים לעשות את זה הם בתי האריזה.

"זה לא ילך" תאנחו שוב, הפעם כשתערובת של אכזבה ועייפות על פניכם "הם לא בנויים לפעילות כזו". נכון מאד. אבל זו טבעה של חדשנות: לאפשר משהו שלא היה קיים קודם. אם אחד מבעלי הענין (נגיד מועצת הפירות והירקות), יזהה את הפוטנציאל העסקי (ואני מדבר על הגדלה מאד משמעותית של צריכת הפרי הזה), הוא בודאי יוכל לבצע את ההתאמות הדרושות במערך האריזה.

ולא פחות חשוב – מה שהורג את החדשנות זו החשדנות (כן, אני בטוח ששמתם לב למהלך המבריק של סיכול האותיות), הספקנות ובעיקר – העייפות. זו כשהיא משולבת עם לאות ויגיעה יכולה להתיש אותך. ממש כך.