חשבתי שהפוסט הזה יהיה משחק ילדים.

אז חשבתי. כשראיתי מה נהיה, נוכחתי שזה הפוסט הכי טעון שהוצאתי מתחת ידי. תהיו חזקים.

בחירה א'

בחירה ב'

לי זה הזכיר מישהי. מצד אחד פטמה, מצד שני... עזבו, לא חשוב.

התקשיתי לבחור בין הגרסאות, אז הבאתי את שתיהן. תבחרו אתם. הנו, נראה אתכם.

אם התמונה הזו לא שוברת את ליבכם, אתם מוזמנים לקפוץ הישר לסרטון שבסוף

התמונה הזו היא יותר על הורות. אבל אני לא עם אלה מכם שמצקצקים בשפתיכם בצדקנות. לא, לא. לאף אחד מהורי לא היה חוש הומור בריא. לילדים שלהם - כן. אנחנו צוחקים כל הזמן. עכשיו, תארו לכם איך זה לגדול בבית שבו ההורים אוהבים לצחוק. יום אחד אני יעשה פוסט על הנושא הזה שבו אני מבין הכי פחות מכולכם - הורות. כן, כן.

אתה אמרת לה "נה, נה, בננה"?

בחירה ג':

גם התמונה העצובה הזו שייכת לפוסט על הורות. הלב נצבט כשחושבים על המיליונים שגדלים כשהם קשורים לסלקל בשנות חייהם הראשונות.

אני? אני גדלתי בחינוך המשותף. דוקא היה אחלה. 

לא להבהל, לפי הרקע נדמה לי שהוא כבר בתחנת משטרה. אבל, יום אחד הוא יצא... כן, כן.


בחירה ד'

וממש באותו הענין: מי מאיתנו לא חזר מקוסטה ריקה רק כדי לגלות שבראשו מתפתחת תולעת גדולה. תולעת שהגיעה לשם אחרי שנבחר ע"י זבוב טרופי לשמש פונדקאי לצאציו.

לא מומלץ לחובבי גווני הפסטל (או לכל אחד אחר):