חצי הירח הבליח מבין העננים בדיוק כשהיינו צריכים לעבור שטח נחות במעבר הכרחי.

"יש לי תחושה לא טובה" לחש לי אהוד שהלך איתי בראש הכח תוך שהוא מצביע על טרסה שחלשה על המעבר "אם אני הייתי צריך להכין מארב, הייתי ממקם אותו כאן".

"אל תלחש" עניתי לו בקול חרישי "שומעים את השין השורקת שלך עד בינת ג'בייל".

"אני רציני" אמר כשהוא מפנה אלי את פני התינוק השמנמנים שלו "אני נכנס ראשון".

האש נפתחה בדיוק כשהיה במרכז הערוץ. ממש כפי שצפה. אלה היו צרורות ארוכים מנשק אוטומטי מלוווים ברעשם העמום של רימוני היד שהושלכו לעברו.

"הם לא חוסכים בתחמושת" אמרתי לישי הקשר הענק שחבר אלי בריצה שפופה "הם יורים כאילו אין מחר".

כשהגענו אליו, מצאנו את ברוג מכווץ מאחורי סלע, חובק את ברכיו כשדמעות בעיניו המבועתות. "אני לא רוצה למות כאן, המפקד".

"תתעשת, אהוד, אתה קצין, החיילים מסתכלים עליך"

"אני רוצה הביתה, לאמא" יבב כשהוא מכסה את אזניו בכפות ידיו.

"קח את עצמך בידיים" אמרתי לו תוך שאני מוריד את הנשק מעליו. הנחתי יד על שכמו, מתחת לחגור, ולחצתי בבהני בכח על שריר הטרפז שלו.

הספקתי עוד לשמוע אותו זועק בכאב כשהתעורר, לבוש בפיג'מת פלנל, במיטתו בבית הילדים. "היה לי חלום נורא" אמר ליפקה, השומרת, שקרבה כסא אל מיטתו.

"בוא, תוציא אותנו מהסיוט הזה" פניתי לישי כשאני תולה עלי את נשקו של אהוד.

"אין בעיה" צעק ישי, בנסיון להתגבר על רעש המרגמות, כשהוא תוחב את כפו הגדולה מתחת לאפוד שלי.

- "הוא לא מגיב"הספקתי עוד לשמוע את ישי, קוצב את מילותיו בקור רוח לתוך המע"ד של מכשיר הקשר "קודקוד כאן כספית חרגול, אני אומר שנית: הוא לא מגיב".

- "רות, תחנות חרגול כאן קודקוד - Game over, סוף".

הבטחתי כאן הערב את מופע האורות. הבטחתי יונה עם עלה של זית. הבטחתי אביב ופריחות, הבטחתי לקיים הבטחות.

כדי לעמוד בזה, מבלי להציף את ישרא, הייתי צריך להעלות את הפוסט הזה אתמול. אבל הוא בא לי רק היום, כשהלכתי לשמוע את הצפירה בבית הקברות.

אז אני דוחה את הזיקוקים למחר. איחזו מעמד. אל תבכו. אני בוכה בשבילכם. מהבוקר.