לקראת יום ירושלים אני מביא כאן סדרה קצרה בת שני פרקים על פתחים - הראשון על חלונות והשני על דלתות.

מטבע הדברים יש מעט יותר ציצים מאשר כרגיל (יום ירושלים כבר אמרנו?), אבל אני בטוח שהקוראים הותיקים יעמדו בזה. למרות זאת יש כאן כמה תמונות מקסימות.

כל העומד מלפני, מצדדי, מאחורי ומעלי

מתוך הלכות עירובין

שפט נכרי שיש לו חלון פתוח למבוי ובו סעיף אחד:

נכרי הדר במבוי ויש לו חלון אחורי ביתו פתוח לבקעה או לקרפף. אפילו אין בחלון אלא ד' טפחים על ד' טפחים אינו אוסר על בני מבוי. אפילו מכניס ומוציא גמלים וקרונות דרך המבוי כל היום. מפני שחפץ יותר באותו שפתוח לו מאחוריו לבדו שיש לו אויר הרבה שם ונעשה פתחו למבוי. כאילו אינו רגיל בו שאינו אוסר והוא שיש בבקעה או בקרפף יותר מבית סאתים שאוירו רב אבל בית סאתים קטן הוא ואינו נוח לו יותר מהמבוי.

מכירים את זה שיש מטלות שאתם ממש לא אוהבים ואתם דוחים אותן בלי סוף? אז חידוש הצבע של הגדר הזו הוא פרוייקט שאני דוחה כבר כמה שנים. הבוקר רשמתי לי בפנקס הקטן:

• לא לעמוד יותר ליד גדר
• להתאפק ולטייל בשעות הערב
• להסתפק בשתיקה
• ללכת הלאה כשמשב של סתיו עובר
• לא לעצור כשמישהו עוצר
• לא לשמוע בדבר בה הנערים

והכי חשוב (את זה הדגשתי בקו):

• לא לצעוק, לשים לי זאת לחוק

כן, אני שונא סימני קריאה, אבל מה עם להאנח?

לא היום. לא ביום שיחרור ירושלים. נראה, אולי מחר. 

ירושלים - שירים רבים לה

היא כותבת לי שורות קצרות
אני עונה במגילות
המחוות שלה מאופקות
ושלי עולות על גדותיהן

כמה מתוק ומריר הכאב,
רק בגללו אני מוכן להתאהב
בעיניים בורקות בחיוך רעב...
אני רוקד את הריקוד המוזר של הלב

ראש העיר ברקת: הבהרתי לאמריקאים שנמשיך לבנות בכל חלקי העיר. למה מי הם?