"אין לנו אפילו פצירה לשיוף צפרניים" אמר דרור פיילר, השמאלן הישראלי שהשתתף במשאט הנפש לעזה, בראיון לתכניתו של רזי ברקאי בגל"ץ.

האיש שתרגום שמו מאנגלית הוא "המשייף" נטל חלק במסך העשן שפיצרו התורכים הצעירים סביב מה שהתחיל כאקסודוס העזתי והסתיים כתכנית אחד נגד מאה. אבל כידוע אפילו מסך של אלף מילים מתחיל בכותרת אחת.

אז הנה הכותרת שלי לתמונת הדקות הראשונות של ההשתלטות

קפצון לטבח

(בכל זאת הנפקנו להם, ללוחמים עזי הנפש שלנו, רובי צבע ואקדחי מים)

תוספת מאוחרת

בדיעבד, אני מבחין שפיספסתי את משחק המלים המתבקש על "להרוג תורכי ולנוח" (ע"ע טורקי-תורקי). כשאני שוקל להענות לבקשתה של הילארי קלינטון ולהקים ו' חקירה גם לכשל הזה, אני מבחין שבכלל אין לי מושג איך לאיית את שם המדינה המשופמת הזו. אולי כדי להמנע מהדילמות האלה, סוכני הנסיעות מציעים לנו בעיקר חבילות של "הכל כלול" כשהם מציעים לנו ביקור במדינת האוקסימורונים האיסלמית-מערבית ששיגרה אלינו את לוחמי השלום הטרוריסטים האלה כדי שנהפכם לשהאידים.

אז אחרי שו' החקירה תגיש את מסקנותיה אני בטח יכתוב משהו בנוסח הבא: "אבל אני שומע שאנית שלום נוספת בדרכה אלינו ושתים-שלוש אחרות כבר משלימות את הכנותיהן למסע. אני מקווה שכשנגמור לנוח לא נאלץ להרוג תורקי (אולי אני יאמץ דוקא את הגרסה הזו - איכשהו זה נשמע לי יותר צבעוני)."