אני חושש שהלקט הזה יצא קצת כבד. מה בדרך כלל אני עושה במקרים כאלה? מוסיף תמונת עירום.

כן, אני חושב שאולי גם הפעם אני יוסיף שתיים. השארתי מקום.

אני יודע שאין לי דרך להוכיח את זה, אבל את התמונה הזו שילבתי בפוסט לפני שאורוגוואי ניצחה את גאנה ועלתה לחצי הגמר.

נראה לי שדייגו פורלאן (במרכז) הוא אחד הטובים במונדיאל הזה.

כן, זו תמונה עתידנית ביותר מאופן אחד: כאן הוא נראה מפוייס עם הגנאים, אבל נכון להיום - כל היבשת השחורה חמה עליו. יקח להם זמן עד שהם ילמדו להגיד "כל הכבוד דייגו".

בגדי החלב החדשים

העולם בוורוד

כן, אני יודע כמה פטרונות, יהירות וחולשה יש באקט הצנזורה. אני חושב שהגיע הזמן לסמוך עליכם.

יש כאלה שיגידו שהתמונה הזו מסכמת את כל הנושא.

אני לא יתפלא אם יתברר שבאזרחות האנשים האלה מעדיפים לדלג על המשחק המוגדם.




לעולם, לעולם, לעולם אל תתחרו ברוכבים בלגים.

יום אחד אני יעשה פוסט על קפיצות של אנשים בבתי מלון. כן, יש דבר כזה: כשאנחנו מתארחים במלון אנחנו מרשים לעצמנו לקפוץ על המיטה באופן שאנחנו לא עושים בשום מקום אחר. יש לשהיה במלון גם הבטים אחרים שמצטלמים פחות טוב - כמו בזבוז החשמל והמים (במיוחד אם זה בחו"ל) והוואנדליזם לרכוש. לזה אני לא יגדיש פוסט, אבל לקפיצות על המיטות - בהחלט כן.

והרחק, על כתף הגבעות, עוד נושקות קרנים אחרונות

אני נושא עימי את צער השתיקה,
את נוף האלם ששרפנו אז מפחד,
הלא אמרת אלי: "העיר כל כך ריקה"
הלא אמרת אלי: "נשתוק מעט ביחד".

בחלוני קמלו כבר שושני הנוחם,
בחלוני נסתם חזון המרחבים,
רק הרחובות עוד מחייכים במלוא הרוחב,
אל כל אשנב מוצת באור הערבים.

בואי נצא שוב לחוצות אותם הלכנו,
אל ספסלי האהובים בגן העיר.
אולי נפגוש עוד בפנים אשר ששכחנו,
אולי נשמע עוד מחדש אותו השיר.

בחלומות ההם על הספסל הקר,
בחלומות ההם נרדים את עברנו.
עד שיום אחד גבוה ומוכר,
יפול שוב בנשיקות על צוארינו.

מלים: יעקב אורלנד

הידעתם שקיימים עוד 7 ביצועים נוספים לשיר הזה?

אם לא הייתי מעתיק אותו לכאן, הייתי ממשיך לנצח לשיר "נרדים את אברינו". לפעמים יש לי יותר מזל משכל.