שיפוץ דלת הכניסה

אין דברים כאלה

את דלת הכניסה לבית שלי בנו הנגרים המקומיים כששיפצתי אותו לפני עשר שנים. זו דלת פשוטה מעץ. דהיינו - בפנים יש מסגרות עץ שמצופה בדיקט משני הצדדים. אני חושב שמחוץ לקיבוצים אין יותר דלתות חוץ כאלה. אני מניח שכמעט אצל כולכם יש דלתות בטחון (פלדלת) בכניסות הראשיות לבית.

בגלל שהיא ראשית, חשופה הדלת הזו, מצידה החיצוני, לרוחות, לגשם ובעיקר לשמש. ואכן, אחרי 10 שנים, עשו איתני הטבע את שלהם וצידה החיצוני של הדלת התחיל להתפרק.

תכנית השיפוץ

בגלל שבכוונתי לקרות בעתיד את המרפסת הפתוחה שאליה הדלת הזו מובילה (ובכך לחסוך ממנה את הבלאי העתידי שיגרם מהגשם והשמש), החלטתי לא להחליפה בדלת מתכת, אלא לצפות אותה בלוחות עץ מבחוץ ולהוסיף לה חלון בחלקה התחתון.

החלק המאתגר בתכנית היתה המגבלה שהצבתי על הסרת הדלת: ניתן אמנם להסיר אותה לצורך ביצוע עבודות אבל אסור להשאיר את הבית ללא דלת למשך הלילה.

לא צילמתי

איזו פדיחה. לפני תחילת השיפוצים הייתי צריך לצלם אותה כדי שאוכל להסביר מה עשיתי כאן. אני משוכנע שצילמתי. אני כמעט זוכר את זה. אבל לא הצלחתי למצוא את התמונות. 

אז אני אנסה לתאר לכם איך היא נראתה - בעזרת הצילום הזה של צידה הפנימי של הדלת כיום:

מצידה החיצוני הדלת נראתה בערך כמו הצד הפנימי. היא היתה צבועה בגוון חום אדמדם (כמו צבע המשקוף בתמונה הבאה) ובמקום חלון הזכוכית התחתון, היתה פלטת עץ שבלטה קצת כלפי חוץ (שאת שרידיה ניתן לראות בתמונה הבאה). הפלטה הזו שנעשתה מלוחות מודבקים היתה הראשונה להכנע לאיתני הטבע ולהתפרק.

ציפוי

 הסרתי את הדלת וליטשתי את צידה החיצוני. ההלבשות (הפרופילים שמקבעים את שמשת החלון למקומה) הדקות שהיו מחוברות למסגרות במסמרים - לא שרדו את הפירוק.

הדבקתי לוחות עץ (ברוחב של 9 ס"מ ובעובי של 2 ס"מ) על הדלת. מאחר שעיצבתי את זה כך שהצד החיצוני יהיה מלא בברגים נוצצים (כן אני יודע שעם הזמן הברק שלהם יועם), השתמשתי בהם כדי להדק את הלוחות אל הדלת בזמן ההדבקה. אבל לאחר שהדבק יבש אין בברגים האלה שום תועלת קונסטרוקטיבית.

הציפוי הזה כמעט הכפיל את עוביה ומשקלה של הדלת. אנחנו (סבתא חביבה ואני) דוקא אוהבים את המשקל החדש והמכובד שלה.

המנעול

רציתי לשמור את הצילינדר המקורי של הדלת. זאת משום שהמפתח שלו מתאים גם לשני אחיו שמותקנים בדלתות נוספות שבקומת הקרקע. אבל מאחר שעובי הדלת גדל במידה ניכרת, חפרתי בתוך הציפוי והשקעתי בו את מכסה המתכת של המנגנון. העבודה הזו דרשה דיוק רב וגם בסופה הצילינדר עדין שקוע מדי מאחורי המכסה.

הוספת החלון

רק אחרי שהתקנתי שמשה מלוח זכוכית בודד, הבנתי שבעצם הייתי צריך לשים שם זכוכית כפולה. חרף לעגם של בני משפחתי (מזה זמן רב הם צוחקים על זה שאני מבצע כל עבודה לפחות פעמים), שברתי את החלון הראשון והתקנתי אחד חדש, מזכוכית כפולה, במקומו.

כשביצעתי את ההזמנה של השמשה הכפולה ניסיתי לשחזר אילו זכוכיות הותקנו בחלונות העליונים. בסוף הזמנתי אחת שמורכבת משתי זכוכיות צי'נצ'ילה (הכינוי של המרקם שנותן לזכוכית את האופי החלבי). אחרי שהבאתי אותה הביתה הבנתי שהייתי צריך לבקש שירכיבו לי את הסנדוויץ מזכוכית אחת במרקם צ'ינצ'ילה והאחרת - שקופה. אבל מאחר שההבדל החזותי הוא ממש קטן החלטתי להתפשר ולא לתקן את השגיאה הזו.

את חלון הזכוכית הדבקתי למקומו בעזרת סיליקון שתפקידו יהיה לאטום כנגד מים את הרווחים שבינו לבין המסגרת.

הלבשות

מאחר שרציתי ליצור את ההלבשות מפרופיל גדול שיהיה ניכר למרחוק, יצרתי אותו בעצמי.

הקושי הגדול שבהרכבת ההלבשות הוא הדיוק שהעבודה הזו מחייבת. החיתוך שלהם חייב להיות בדיוק ב-45 מעלות ואין שום מקום לטעות במידות. בגלל הצורך בהתאמה מושלמת בחיבורים, חייבים ליצור את כל הפרופילים באותה אצווה. דהיינו - אם מתברר לך, במהלך העבודה, שיצרת פחות מדי פרופילים, אל תנסה ליצור אחד שישלים את החסר, אלא צור לך סט חדש.

צביעה

את המשקוף וההלבשות בחרתי לצבוע בצבע ונגה (חום כהה - כמעט שחור). בגלל שהצבע הזה כמעט אטום, הוא איפשר לי לכסות את כל המקומות שבהם הוספתי חומר למילוי סדקים (ואי התאמות קטנות בחיבורים) מבלי שניתן יהיה להבחין בהם.

את הדלת עצמה צבעתי בירוק כהה כדי שתתאים לאלמנטים אחרים שבניתי בעבר והצבתי בסמוך (שני שולחנות ונדנדה).  היום הייתי בוחר צבע בהיר יותר כדי להגדיל את הניגוד ולהבליט את ההלבשות. כן, וולגרי הוא שמי האמצעי.

תחזוקה

מאחר שאת הצביעה הזו אצטרך לחדש מדי שנה או שנתיים, פתוחות לפני שתי אפשרויות: האחת - להוציא את כל הברגים, לצבוע עם מברשת, ולהחזירם למקומם והשניה - לכסות את השמשות ולהתיז על הכל לכה שקופה מבריקה - כזו שניתן לקנות במיכל ספריי.

כמובן שהמרכיב החשוב ביותר להקטנת הבלאי של הדלת הזו הוא הקמת הגגון על המרפסת.