אין, אין כמו בבית

 "אתה רואה" אמרה לי סבתא חביבה "לא היית צריך לרוץ ולצלם בכרמל. אין כמו בבית".

ואכן במסרון שקיבלתי בצהרים נאמר לי, כמו לשאר החברים והתושבים באילון, שיש דליקה במתבן של רפת והנושא מטופל ו"נא לא להגיע לאיזור!". אז לקחתי את המצלמה והלכתי. אפילו שזה התנגש עם מנוחת הצהרים שלי.

כמובן שהצתה

השאלה היא רק מי הצית? אני מניח שלעולם לא נדע. זה כל כך קל להצית את המתבן וכל כך קשה לתפוס את המציתים. ההסתברות היא שהמצית עשה את זה על רקע לאומני, אבל יש גם אפשרות שזה מקומי אשר הפירומן הלטנטי שבו התעורר לאור הטרנד שסוחף עכשיו את המדינה. "אם זה פירומן" אמרתי לאיש הבטחון "הוא נמצא עכשיו כאן, באיזור, אולי אפילו כאן בקהל הסקרנים, מביט באש וחוגג".

אגב, זה המתבן השני שנשרף אצלנו. הקודם הוצת לפני שלוש שנים ע"י ילדים ששיחקו שם באש.

אין מה לעשות

אחרי שהמתבן נדלק, כבר אין שום דבר שאתה יכול לעשות כדי לכבות אותו. לא, אפילו הסופר טאנקר לא היה מועיל כאן. צריך להתיז מים ולשמור שהאש לא תתפשט אל החורש הסמוך ושמורת הטבע הגדולה שמסביב (וכאן הפוטנציאל לנזק אמיתי). בגלל האופי של החומר הדליק במתבן (מערום ענק של חבילות קש), אין ברירה אלא לחכות עד שהלהבות החיצוניות יכבו ואז להוציא את החומר השרוף בעזרת שופל. הפעולה הזו, שחושפת את הקש שעדין לא נדלק, גורמת להתלקחותו, וגם אותו יש לכבות וחוזר חלילה.

"בלי שופל, אין לי יותר מה לעשות כאן" אמר רמי וייצמן, מנהל משמרת בשרותי הכבאות וההצלה גליל מערבי. אבל גילי, מנהל הרפת, הורה לבדואי שמפעיל את השופל של הרפת לעזוב את המתבן ולהחזירו לעבודות השגרה. "הביטוח מכסה לו את הנזק, והכיבוי של הדליקה כאן לא ממש מעניין אותו" אמר וייצמן "זו התנהגות לא אצילית. היית צריך לראות את האנשים בכרמל, איזה עזרה הם נתנו לכבאים כשהיה צריך משהו. למרות שהחוק מאפשר לי להחרים לו את הטרקטור אני לא אעשה את זה היום".

הפארסה של שרותי הכבאות

- "איזה ציון אתה נותן לנו על ההערכות" שאלתי את וייצמן.

- "רע מאד" הוא השיב "אין מספיק הידרנטים (ברזי הכיבוי) קרובים למתבן, לחץ המים כאן לא מספיק, ויש צמחיה ממש קרובה למתקן הזה". 

רמי שכח לציין שהמרחק בין המתבן לצוברי הגז של הלולים הוא פחות מעשרה מטר בקו אוירי. טוב, לפחות הם קבורים בקרקע.

- "ואתם עושים ביקורת תקופתית על מקומות מועדים לפורענות כמו מתבנים?" שאלתי אותו

- לא, רק על מפעלים שם החוק ממש מחייב אותם.

- אז מי אחראי שהמתבן לא יהווה סכנה בשעת שריפה?

- הקיבוץ.

- ולא צריך עין מקצועית שתבקר את הערכות לשריפות כאן?

- בודאי שצריך. אתם יכולים לקרוא לנו, ואנחנו נבוא ונעיר את הערות שלנו, אבל זה יעלה לכם כסף.

המתלהבים

במהלך פעולות הכיבוי פונו שלושה אנשים לחדר מיון עקב שאיפת עשן. לא לדאוג, מצבם ממש קל. שלושתם אנשים מהקיבוץ. דהיינו - אף אחד מהכבאים המקצועיים לא התקרב אפילו למצב הזה. אני, שהסתובבתי בין המכבים במשך שלוש שעות יכול להגיד לכם שלא היתה שום הצדקה לשאוף שם עשן: לא היה שום דבר שאפשר היה להציל שם ולא היה טעם להתקרב לאש או להחשף לעשן ללא מסיכות.

מרצדס משנת 78 עם טסט לשנה. גיר ידני, ללא הגה כח. יד ראשונה מכבאי. שמורה. 

אבל גיורא לא היה מוכן לרדת בגרוש מתחת למחיר מחירון. חבל.

 

אז מה היה לנו? נשרפו כ-500 טון קש, כולל הסככה. סך כל הנזק כמיליון וחצי ש"ח.

אשרי הגפרור

תמונת אילוסטרציה - למצולם אין כל קשר לכתבה