התלבטתי אם לצרף את התמונות האלה לשכונה רגילה אבל בסוף החלטתי להוציא פוסט ביניים שכולל רק כמה תמונות שצילמתי היום בהפסקת גשם קצרה בנחל בצת. 

למצטרפים החדשים: נחל בצת שזורם ליד הקיבוץ שלנו היה (ועודנו) מהנחלים היפים בארץ. בערוצו צומחים גם עצי דולב עתיקים בני מאות שנים. העצים האלה הם כמעט היחידים מסוגם בארץ והם זקוקים למים בשפע בכל ימות השנה (דהיינו - נחל איתן). מזה 10 שנים הנחל חרב כתוצאה משאיבת יתר של רשות המים מהאקוויפר שלו. כעת הוא מוזן בעירוי ע"י צינורות פלסטיק שמזרימים אליו מי רשת (כן, אותם המים שנשאבו מהאקוויפר שלו) שמספיקים להרטיב רק כמה מאות מטר מאפיקו שיבש. בעוונותי אני משמש כרכז המאבק להצלת הנחל. בינתיים יש לנו כמה השגים ואנחנו ממשיכים להתקדם לקראת היעד שלנו - השבת השפיעה הטבעית של הנחל.

אחרי שירדו אצלנו כ-150 מ"מ (אני חושש שעדין לא הגענו לממוצע השנתי לעת הזו), לקחתי את המצלמה והחצובה וירדתי לואדי. כמובן שבדרך ניתך עלי גשם זלעפות והתקפלתי (לא בגלל שאני חושש להרטב, בכלל לא, למה אתם אומרים את זה? אלא משום שחרדתי לגורל המצלמה) לפני שצילמתי את כל התמונות שתכננתי. אל תתבלבלו, זה לא דומה אפילו לשטפון שהיה לנו בנחל לפני שנה. בשביל זה חסרים עוד משהו כמו 100 מ"מ נוספים ביממה הקרובה (וזה, למרבה הצער, לא יקרה בפרק הגשמים הזה). הזרימה עכשיו מייצגת את מה שהיה צריך לעבור באפיק ביום חורף ממוצע אלמלא שאיבת היתר.

אלא שרשיו של אחד מעצי הדולב. כן, אירופה. והפטריות שבפינה הן העדות החותכת לכך.

בשביל האפקט הזה הבאתי חצובה.

אבל למרבה הפאדיחה (ע"ע להוותי) עדין לא קראתי את הפרק במנואל על חשיפות ארוכות. כך שהייתי צריך לריב עם המצלמה בשטח בגשם.

אבל יום אחד אני אקרא את המדריך עד סופו ואז כבר לא תוכלו לצחוק עלי.

את העץ הזה צילמתי בחמישה פריימים ובסוף תפרתי אותם.

אבל בגלל שלא ממש תכננתי את זה (נו, פעלתי כמו אידיוט), הייתי צריך להשקיע בחיבור התמונות הרבה יותר מאמץ.

אבל כל זה כאין וכאפס לעומת האכזבה (ע"ע באסה, מפח נפש, או אפילו שברון לב) שנכונה לי כשהבנתי כמה אני צריך להקטין את התמונה כדי שגודלה לא יעלה על המגבלה של ישרא - 500 kb. כדי שתוכלו ממש לרחם עלי, נסו לדמיין את התמונה הזו כשהיא גדולה פי שניים. אז עד היום לא השתמשתי באומיטיקונים (רגשנים) האלה, אבל עכשיו הרגשתי צורך למצוא את זה שמבטא תסכול .