משרד הפנים

לצורך תביעת הפיצויים של אמי מהנאצים, היא צריכה להמציא מסמך רשמי ובו תאריך עליתה לארץ. מאחר שאמי חולת אלצהיימר בשלב מתקדם, אני, שמוניתי לאפוטרופוס שלה, מנהל את התביעה במקומה.

- "היינו מפקססים לך את תמצית הפרטים אם היית מבקש את זה עבורך" ענתה לי המוקדנית של החברה שנותנת שרותים למשרד הפנים "אבל בגלל שאתה האפוטרופוס, תצטרך לגשת לסניף הקרוב למקום מגוריך".

- אבל זה בעכו. זה שעתיים נסיעה ואולי גם שעתיים המתנה בתור. אי אפשר שאני אפקסס לך את המסמך שמאשר שאני האפוטרופוס ואת תפקססי לי בחזרה את תמצית הפרטים?

- צטערת. אלה ההוראות שלי. אנחנו חייבים לבדוק את מסמכי האפוטרופסות ולראות שהם אותנטיים.

למה הם חייבים כל כך להקפיד באותנטיות (ע"ע אותנטיות בתחת שלי)? כדי לתת לי את תאריך העליה של אמי לארץ? זה מידע רגיש? אני חושד שכדי שהם לא יצטרכו להשקיע 10 דקות עבודה, אין להם שום בעיה לתזז אותי בהתרוצצות שתיקח לפחות חצי יום (ו-100 ק"מ).

אז נסעתי לעכו. להפתעתי, לא רק שלא היה שם תור, אלא קיבלתי שם שרות אדיב ומסור ע"י פקידה נמרצת ותכליתית.

- "בתמצית הפרטים שאני יכולה לתת לך מופיע רק החודש שבו היא עלתה לארץ" היא אמרה כשמסרה לי את המסמך שיצא מהמדפסת שלה.

- אבל אני זקוק לתאריך המדוייק.

- בגלל שאמך גרה כל השנים בקיבוץ בעמק בית שאן, אין לי את הפרט הזה.

- את רוצה להגיד שהתיק שלה לא מקוון?

- כן. אני מתכוונת לא. הוא לא מקוון. אני חוששת שתצטרך לנסוע לעפולה.

- עוד יום עבודה? עוד 200 ק"מ?

בסוף מילאתי טופס בקשה מיוחדת. הם ישקלו את זה שם במשרד הפנים ואולי הם יעתרו לבקשתי וישלחו לי את המסמך הזה בדואר. השארו על התדר.

לסבתא שלי היה עסק לתפירת חזיות ברומניה. אני מעולם לא ראיתי אותה תופרת חזיה (או כל דבר אחר). יכול להיות שירשתי את החיבה לתחום הזה בגנים?

מכירים את מכונות הצילום האוטומטיות האלה שפעם היו מוצבות בקניונים? בטח שלא. כי היום כשלכל אחד יש מצלמה בטלפון והצילום דיגיטלי - הן הרבה פחות פופולריות. אבל היה משהו שרציתי להגיד עליהם, על תאי הצילום האוטומטיים האלה. התמונות שיצאו משם לא תמיד היו הכי טובות. ועוד היה לי מזל ששמתי את עדשות המגע הירוקות שלי.

זוהי תמונה שצולמה השבוע ובה קופים מסוג Mischievous squirrel שתופסים טרמפ על גבו של קאפיברה (המכרסם הגדול בעולם) בספארי שבהיילוארנביק (הולנד).

עוד פינה חדשה. את הפינה הזו הקמתי, תחת מחאה, אחרי שהתברר לי שמסיבה כלשהי, כמה מתמונות כוכבות האינטרנט ששמתי בבלוג הזה (כן, בעיקר דניס מילאני) עולות בחיפושי התמונת בגוגל. אין לי מושג איזה מחרוזת חיפוש צריך להקליד כדי שדוקא התמונות מהבלוג הזה יעלו באחד מדפי התוצאות הראשונים, אבל אני מבין שהתופעה הזו הכפילה את מס' הכניסות שלי בתוך זמן קצר. כן, אתם יכולים לקרוא לי שוביניסט, סקסיסט, אופרטוניסט, גרידי, וזבל של בן אדם - אבל אני נהנה לראות את הקאונטר של הצפיות רץ.

אז על מנת לטפח את ערוץ הכניסות הזה בכוונתי לשים בפינה החדשה הזו את תמונותיהן של כוכבות האינטרנט הכי מבוקשות. אתם מוזמנים בהחלט להציע את ההעדפות שלכם, כי אני ממש לא מעודכן (ע"ע סופיה לורן, ג'ינה לולבריג'ידה וחווה אלברשטיין. רגע ובריז'יט בארדו, מה איתה?). כן, יכול להיות שגם ברפאלי היא מעבר לשיא. רגע אז אני צריך להתחיל לצפות בגיא פינס? לא, לא. למרות שירדתי כאן נמוך מאד, אפילו לי יש גבולות.

Denise Milani

הסטוקרית שלי ששוב הופיעה אצלי באמצע הפסקת הצהרים: רוצה לשחק באחות וחולה?

15 בדצמבר 2010 (אתמול): שוטר חמוש בהפגנה סוערת שנערכה מול הפרלמנט האיטלקי בזמן הצבעת אי האמון שכמעט הפילה את סילביו ברלוסקוני.

לפעמים בא לי לזחול על הגב מתחת למיטות השיזוף בחוף. כן, אפילו בחול החצצי הזה. 

לכל מי שעייף כבר לראות יפהפיות שמדגמנות כלי נשק (ע"ע אנג'לינה ג'ולי) אני מביא כאן גם תמונה אחת שהצלחתי לחלץ מרצפת חדר העריכה.

לא נכון

אפילו שחבל לי להרוס את הפנטזיה המקסימה הזו

נכון

עדנה בוקובזה: רגע, יותר לאט, לא הספקתי לרשום. אתה אומר שאתה קשור עירום לכיסא ושאני אחות שבאה לחלץ אותך מציפורניו של ברוטוס ויליס האכזר? רגע, ומתי אני מורידה את החלוק הלבן הזה?