גג הרעפים

עוד יהיו שני פוסטים במדריך לבנית גג הרעפים. אבל אני אכתוב אותם רק אחרי שאסיים אותו (אולי בשבוע הבא). Stay tuned. 

המאבק בחוף בצת

 אני משתתף גם במאבק להצלת חוף בצת. לא, אל תתבלבלו עם המאבק להצלת נחל בצת. השמות אולי דומים, אבל שם, בנחל, אנחנו פועלם להשבת השפיעה הטבעית של המעין. כאן, בחוף בצת (שנמצא כעשרים ק"מ מהמעיין - במקום בו הנחל נשפך אל הים), אנחנו נאבקים נגד מסירתו ליזמים שמתכוונים להפוך אותו לקומפלקס אשר יכלול שלושה כפר נופש ושטחי מסחר - ובכך להרוס את רצועת החוף היפהפיה הזו.

לא אלאה אתכם בפרטי המאבק, אבל מי שמתענין מוזמן לקרוא על זה כאן.

משרד ראש הממשלה

האגף לפניות הציבור

שלום רב,

פנייתך התקבלה באגף לפניות הציבור במשרד ראש הממשלה.

הפנייה תועבר לידיעת הגורמים הנוגעים בדבר ותוכנה יישקל בתשומת לב קפדנית וראויה.

תודה על שפנית למשרדנו.

 ב ב ר כ ה

האגף לפניות הציבור

צימצמתי עבורכם כאן את עשרות הרווחים שבין השורות בתשובה האוטומטית הזו. וזאת למרות שדוקא הן החלק החשוב במסר (ע"ע קריאה בין השיטין). לתרגם לכם? "זו כבר ההודעה החמשת אלפים בנוסח הזה. והיא רק מתווספת למאות אלפי הודעות אחרות בנושאי מאבק דומים (ע"ע צדק חברתי). אתה חושב שאפילו אם היינו רוצים לקרוא את זה (ואנחנו לא), היינו מספיקים? תתבגר ילד. רגע, בן כמה אתה? כמעט שישים? טוב, עזוב. עזוב אותנו באמא'שך. אתה יודע מה, תשלח. למה לא, אנחנו, מה איכפת לנו, אנחנו"  

אבל לא בשביל זה כינסתי אתכם. טוב, לא רק.

רציתי גם להביא כאן כמה תמונות שצילמתי שם, במאהל המחאה שהוקם על החוף, ממש במקום אותו רוצים לפתח. 

 

 

ויויאן מקיבוץ גשר הזיו

החוף הזה מהווה אחד מאתרי הטלות הביצים של שני מינים של צבי ים. אנשי רשות הטבע והגנים אוספים את ביצי הצבים מהחוף (כדי להגן עליהם מפני כלבים ודריסת כלי רכב) ומרכזים את הקנים בשטח מגודר. כשהצבים בוקעים, ממש בימים האלה, פותחים להם את הגדר ומלווים אותם בדרכם הקצרה אל המים. הבקיעה והשחרור קורים תמיד בשעות הלילה. גם אני באתי לחזות בזה (פעמיים), אבל אף צב לא בקע אז (ע"ע אבל אני אף צב שם לא ראיתי).

 

מנכל"ית המשרד לאיכות הסביבה - אלונה יפת (שניה מימין - עם הגב אלינו) מבקרת במאהל המחאה

 רחל כרם - רכזת המאבק, לא אוהבת שיצלמו אותה. השאלה היא לא למה היא מרגישה לא בנוח, אלא למה אני תוקע לאנשים כמוה עדשה לפרצוף? אין, אין ספק שאני אדם שלילי ביותר.

  

מחווה לדורתיאה לנג. כן, לא לקחתי צ'אנס והבאתי גם את התמונה שלה עשיתי הומאז'. כמובן שגם אתם צריכים להשתתף. איך? תנסו לאחד את שתי הנשים שבפתח האוהל. אני עושה את זה ע"י פזילה חזקה. אבל לי זה קל יותר משום שכשהייתי צעיר, קיבלתי אימוני פזילה על מנת לטפל בקושי שהתגלה אצלי בקריאה ממושכת. עזר, אשכרה עזר. מאז קראתי לא מעט עד שהפסקתי לעסוק בזה, כמעט לחלוטין, לפני כמה שנים. היום אני רק מביט בטלויזיה (ע"ע מה-זה-שטחי).  

יכול להיות שהייתי צריך להפוך את התמונה הזו בהיפוך ראי. ויש אומרים שהייתי גם צריך להציג את החיבור בין הדמויות בפוטושופ. יכול להיות. אבל הפעם החלטתי לסמוך עליכם.

1936 - פלורנס אוונס תומפסון עם שניים מששת ילדיה במאהל קוטפי הכותנה בקליפורניה. התמונה הזו הפכה לאחד מסמליו המובהקים של השפל הגדול בארה"ב בשנות השלושים במאה הקודמת. אבל למה הילדים מסתירים את פניהם? זה לא בגלל שהם מתביישים או משהו. בעצם כן. הם מתביישים שלא הצליחו לעצור את הצחקוקים שלהם למראה המצלמה.

כן, עשיתי לה כאן עיניים כחולות. גם אני חושב שזה רק גורע. טוב, אני לא ממש בטוח, אבל יכול להיות שהטיפול הזה לא יכנס לקטגוריה "אנין".

קיבלתי הערה ששוב לא צילמתי אף גבר. אז הנה אחד (ע"ע גבר-גבר):

אבל גם אותו, לא אני צילמתי. אז בעצם זה לא נחשב. 

 קראתי שוב את הפוסט, והבנתי שמישהו יכול להתרשם שאני לא ממש רתום למאבק הזה. אז אל תתבלבלו, אני לא רק משקיע במאהל המחאה הרבה זמן, אלא גם סמוך ובטוח שננצח במאבק הזה (וגם שם, במאבק להצלת הנחל). אתם מוזמנים להצטרף.   

 

יהיה כיף

 עוד יהיו חדשות. לדוגמה, אנחנו מתכוונים להפיק ארוע ובמסגרתו ליצור שרשרת אנושית ארוכה. בגלל שזה מצטלם טוב, אני מאמין שזה יכנס למהדורות החדשות. אני אצלם את כל השרשרת (טוב, לא לבד, כי יהיו בה לפחות אלף איש) ואצור, בעזרתו של אורן אגרא, תמונה אחת ארוכה אותה נציג באינטרנט.

אני מעריך שזה יקרה באוקטובר. Stay tuned.