אורין האץ' (סנטור רפובליקני מיוטה): עונש המוות הוא ההכרה של החברה האמריקאית בקדושתם של החיים.

אורין האץ' (אתה בטוח שרואים את הדגל?)

כן, אני יודע הייתי צריך לסיים כאן - בשיא. למה? כי מכאן הכל יתדרדר. אז בואו, אני מזמין אתכם ללוות אותי בדרך למטה.

ערבות הדדית

אם הביטוי לערבות הדדית הוא שחרורו של אדם אחד (מגורל מר ממות) תמורת חייהם של עשרות אזרחים, אני מעדיף את המודל האמריקאי (ע"ע במקרה הטוב נסכים לאחד תמורת אחד).

איך אני כל כך בטוח שיהרגו עשרות אזרחים ישראליים כתוצאה מהעסקה הזו? זה די פשוט (ע"ע אפילו אני תפסתי את זה): אם משוחררי עסקת ג'יבריל רצחו עשרות אזרחים ומשוחררי עסקת טננבאום עשו את אותו דבר וכך גם משוחררי שאר העסקאות, אני חושש שלא רק שמצטיירת כאן תבנית, אלא אפשר לדבר על ודאות סטטיסטית. הסטטיסטיקה עובדת היטב במספרים גדולים: דהיינו - אנחנו לא יודעים מי מהמשוחררים ישוב לרצוח יהודים, אבל אנחנו יודעים ששחרור אלף מחבלים יביא, בסופו של דבר, לרציחתם של רבים מאיתנו.

הפוך גוטה, הפוך

"ראש הממשלה קיבל החלטה נועזת, לא פשוטה, והוכיח מנהיגות ואחריות" אמר שמעון פרס בפגישתו עם נועם ואביבה שליט.

לא, שמעון, ראש הממשלה הוכיח מנהיגות ואחריות עד שהוא בחר להצטרף אל כמה מקודמיו ולגרום למותם של רבים מבוחריו (כן, בין הנרצחים יהיה רוב למצביעי הליכוד). ובכך הוא העדיף להציל מישהו שאת שמו, פניו ומשפחתו אנחנו כבר מכירים ולהקריב את האחרים שכעת הם עדין אלמוניים.

תובנה 

מי שמוכן לשלם כל מחיר - סופו שישלם כל מחיר.

הילד של כולנו

גם אני אתרגש, כמו כל עמישראל, כשהשכן ישוב לביתו.

ארבעה ק"מ בקו אויר

אולי אפילו פחות, כי אני לא באמת יודע איפה ממוקם הבית שלו

אמור לי מי הם חבריך

וגם אני הייתי סולח על הרבה דברים. אבל על דבר אחד קשה לי למחול: על זה שאני מוצא את עצמי יחד עם החבורה הדסטרוקטיבית הזו של ליברמן, לנדאו ויעלון.

ליברמן (ואל תחסוך בצבעי  כחול לבן - זה אף פעם לא מזיק)

תקוה

אני מקווה שלפחות אחרי שגלעד ישוב לבית הוריו, ביבי יסכים לקבל את מסקנותיה של אחת הועדות שהתייחסו לנושא ולאמץ את הנוסחה של אחד תמורת אחד. כן, זה יותר קל לקבל החלטות עקרוניות כאלה לפני שמכירים את הנפשות (החטוף וקורבנות העסקה) במחזה.

איזה ועדות? ועדת וינוגרד שאמרה, בין היתר:

איש לא ישפוט את בני המשפחות של חטופים על שבעיניהם היעד החשוב, ואולי אף הבלעדי, הוא הצלת יקירם. אך מנהיגיה של אומה צריכים לקבל אחריות לא רק לחטופים ולמשפחותיהם אלא לציבור כולו. אנחנו מאמינים כי הציבור בישראל יודע את הדברים האלה ויכול לקבל אותם ואת השלכותיהם - אם יוצגו בצורה עקבית, אחראית ורגישה... חשוב לציין כי אם אכן האתוס החברתי היה כזה שרוב הציבור היה סבור כי נכון לשלם כל מחיר לשחרור חייל חטוף - היה הדבר מעורר סימן שאלה משמעותי לגבי יכולתה של ישראל לשרוד באזור בו היא ממוקמת. התמיכה הציבורית הרחבה והכנה בכאבן של המשפחות, אינה זהה לאמונה כי הדבר הנכון עבור ישראל הוא פעולה לשחרור החטופים בכל תנאי ובכל מחיר.

ויש גם ועדת שמגר, שהוקמה ע"י שר הבטחון וביבי וברק מעכבים, ככל הנראה, את פרסום מסקנותיה.