הרעיון

את הרעיון לגדל תפוחי אדמה בארגז עץ הציג לי שכני - שכי. אחרי שהבנתי את העקרון, חיפשתי קצת בגוגל ומצאתי תאור מפורט של דרך לגדל כמות גדולה של תפוחי אדמה על שטח קטן. העקרון הוא פשוט: תפוח האדמה מתרבה, כידוע, גם ע"י גידול פקעות בין שורשיו. אם נוסיף לו, במהלך גידולו, אדמה מעל הצמח, הוא ימשיך לגדול כדי לחשוף את עצמו לאור ולאויר. אבל זה רק החלק שרואים מעל האדמה. מתחתיה הוא ימשיך ליצור פקעות חדשות בשכבת האדמה שנוספה.

פליטה מוקדמת

אחרי שנחשפתי לקונספט חשבתי שזה יהיה רעיון מצויין לבצע אותו ביחד עם סוס פרא - נכדי הקטן (בן 3). ובדרך גם לכתוב מדריך למשתמש.

"אז למה שלא תחכה מעט" תגידו בודאי "לפחות עד שתקצור את היבול הראשון". טוב, זה בגלל שאני רוצה להזמין אתכם, קוראי היקרים, להצטרף אלי ולבצע אצלכם בבית - לפחות את הגרסה הקומפקטית (זו שלא דורשת אפילו גינה - מרפסת שמתאימה לעציצים תסכון). ולמי שרוצה להצטרף אלי למסע הזה - עכשיו הזמן (דצבמר - ינואר) לשתול את הפקעות.

בגלל שגם אני עושה את הדרך הזו בפעם הראשונה, אני עומד לתאר כאן את התכנית. וכמובן שאשתף אתכם במהלך ההתקדמות של הביצוע.

אתם מוזמנים להקשיב למה שאני אומר כאן, לא כדבריו של מומחה, אלא כטירון שאסף מעט חומר באינטרנט. ואם למישהו מכם יש יותר נסיון ממני, או תובנות אחרות, הוא מוזמן להעיר את הערותיו בתגוביות.

בנוסף, יש לי כוונה למצוא איזה פורום באינטרנט שבו יש גם מומחים ולקבל מהם הכוונה, טיפים ועצות.

התכנית

ישום בדלי

הנה דוגמה ליישום קומפקטי של הרעיון.

לוקחים דלי גדול. אפשר להשתמש בכזה שהכיל פעם צבע (ושאר חומרי גימור) לקירות (משהו בנפח של 18 ליטר):

אל תשכחו לנקב חורים בתחתיתו.

אני קדחתי 6 חורים בקוטר של 7 מ"מ (ס"ה - 42 מ"מ)

שימו בדלי אדמה (אפשר לערבב אותה עם הקומפוסט שעל יצורו אתם טורחים במשך כל השנה) בגובה של 20 ס"מ ושתלו בה תפוד (ר' הכנת הפקעת לשתילה להלן):

אחרי שהצמח ינבט (או שמא 'ינבוט' - מה שיקרה קודם), תנו לו להגיע לגובה של כ-30 ס"מ ואז שפכו לדלי כעשרה ס"מ נוספים של אדמה. כשהצמח יגיע שוב לגובה של 30 ס"מ מעל פני האדמה, חזרו שוב על המהלך.

הדלי שובב ובגדי בעט

המשיכו למלא את הדלי, באופן הזה באדמה, עד לסופו או עד שתגיע עונת הקציר (ר' להלן).

הכנת הפקעות לשתילה

קחו כמה תפודים ואחסנו אותם במקום חשוך לשבועיים-שלושה.

הבחלת הפקעות.

אני עושה את זה בתוך קופסת נעלי העבודה שקניתי לפני כמה חודשים - Spider King. אלה נעליים טובות שעלו לי 250 ש"ח. אבל יתכן שגם קופסאות נעליים של יצרן אחר עשויות להתאים.

כן, היו קוראים שהציעו לפתוח את הקופסה (רק לרגע, לצורך הצילום, אתה יודע... נו, אל תהיה כזה), אבל אני לא נשברתי. הקופסה צריכה להיות סגורה וחשוכה כמו רב חרדי ואת זה לא ניתן להשיג אם פותחים אותה (ע"ע תיבת פנדורה).

את קופסת הנעליים הנחתי במזווה. כדי לזרז את התהליך, הוספתי לקופסה גם תפוח עץ, אגס ובננה (את השום והבצל מוסיפים בשלב הרבה יותר מאוחר - בטיגון). בגלל שלפירות האלה יש חיי מדף הרבה יותר קצרים מאשר לפקעת התפוד, הם יבשילו, ולאחר מכן ירקיבו, תוך שחרור גז אתילן. הגז הזה יזרז את תהליך התפתחות הניצנים בפקעת.

אחרי שהפקעות יוציאו 'עיניים' (ניצנים), חשפו אותם לאור למשך יום או יומיים עד שהניצנים יוריקו. או אז חתכו את התפוחים באופן שעל כל פלח תשאר לפחות עין אחת ושתלו אותו באדמה (נכון, כשהעין מביטה בתקווה אל על).

קציר

כשתגיע עת הקציר יש להפוך את הדלי, להוציא את התפוחים, לשטוף ולאכול.

מתי קוצרים? ארבעה או חמישה חודשים אחרי השתילה. דהיינו - אם אתם שותלים את התפוחים בדצמבר-ינואר, תקצרו אותם במאי-יוני.

יישום בארגז

הנה איור שמצאתי באינטרנט אשר מתאר את הרעיון באופן תמציתי:

 ניתן להקליק על האילוסטרציה הזו על מנת לצפות בה בהגדלה מעט טובה יותר

ליישום העקרון בארגז גדול יש עוד יתרונות מחוץ לכמות: אפשר לקצור אותו באופן מודולרי. להבדיל מהדלי שאותו קוצרים בבת אחת, הרי שבארגז ניתן לפרק רק את אחד הלוחות, לקצור מתוכו את הכמות הדרושה ולסגור בחזרה. מאחר שהתפוחים התחתונים הינם מבוגרים יותר, כדאי להתחיל את התהליך מלמטה. כשמחזירים את הלוח יש להחזיר אדמה לארגז כדי שהצמח לא יתמוטט.

תכנית מפורטת לבנית הארגז

את הארגז תוכלו לבנות כמעט בכל גודל שתבחרו. וממש כמו החנוכיה שסוס פרא עתיד להביא מהגן בעוד שבועיים, ניתן לבצע אותו באינספור וריאציות. אז הנה התכנית שלי:

ככה יראה הארגז השלם בסוף התהליך.

אורך כל צלע - 75 ס"מ. גובה הארגז 85 ס"מ.

הלוחות יהיו מעץ מוקצע של 1 על 5 אינץ' (בגלל ההקצעה, מה שנשאר זה 2 על 14 ס"מ) והעמודים מעץ מוקצע של 2 על 2 אינץ' (4 על 4 ס"מ).

החיבורים יעשו ע"י ברגי עץ:

מבט מקרוב על פינת הארגז.

קודם אחבר את הלוחות אחד לשני ע"י ברגים קטנים (בקוטר של 3 מ"מ) ולאחר מכן אהדק אותם אל העמוד בברגי 5 מ"מ. כדי להתמודד עם הבטן שתהיה בודאי ללוחות, אני אשתמש, לצורך ההידוק לעמוד, בשלושה ברגים.

השלב הראשון צריך להראות, בגישה אופטימית, ככה:

האלכסונים שלמטה נועדו להבטיח שלתחתית תהיה צורה ממש מרובעת (להבדיל מאיזו גרסה של מעוין). הם גם יעזרו למעט האדמה שתהיה במתקן בשלב הראשון - להכביד עליו ולמנוע את התהפכותו.

 אבל מאחר שאני מניח שגם העמודים יסבלו מפיתולים, אני אתמודד עם הבעיה על ידי חיבור (זמני) גם של הקומה העליונה. לכן השלב הראשון שלי יראה ככה:

במהלך ההתקדמות, נגיד אחרי שסוס פרא ואני נגיע למחצית הדרך, ניתן יהיה להוריד את הלוחות העליונים על מנת שלא יצלו על העלווה. ורק בשלב הסופי (אם הצמח אכן יגיע לגובה של מטר) נחזור ונרכיב אותם.

צביעה

מאחר שהעץ הזה יעמוד במגע רצוף עם אדמה רטובה, כדאי להגן עליו מפני רקבון. אני אצבע אותו בשתי שכבות. הצביעה תתבצע אחרי פרוק הארגז - גם כדי שניתן יהיה להגיע אל כל הפינות וגם כדי שהתוצאה תראה אלגנטית. אני סבור שאם רוצים להשתמש במתקן הזה לאורך זמן, יהיה צורך לחדש את הצבע מדי שנה.

גרסת השכן

נראה מסובך ותובעני? טוב, אבל קחו בחשבון שאת פרטי התכנית הזו הגה פדנט אובססיבי. אפילו אני מבין שחלק מהמאמץ שאני משקיע (לדוגמה - האלכסונים) הינו מיותר מכל הבט פונקציונלי (או אחר).

אבל למרבה המזל יש גם את גרסתו של שכי, שכני, שמציג פתרון פשוט וממש ממש זול:

שכי מייצג את הגישה ההפוכה לשלי בכל הנוגע ליצירת מתקנים. אצלו, לא רק שחוט ברזל איננה מלה גסה, אלא שככל שהמתקן שהוא בונה הוא יותר מאולתר, ככה הוא יותר גאה בו. את הארגז שלו יצר שכי מלוחות אותם פירק ממשטח עץ (כמובן בעזרת כלים ששאל ממני) והרכיב מחדש בעזרת (שימו לב, כאן אני משמיע ערבול תופים ברקע) המסמרים אותם עקר מהמשטח ויישר במכות פטיש. המודל לחיקוי (ואולי אף המושא להערצה) של שכי הוא קונו מרלניג (יהודי מהמחזור ומארץ המוצא של הורי ז"ל), שפעם הוציא מעיל מפח האשפה וכשגילה שהוא ממש אכול ע"י עכברים, הסיר את כפתוריו (בעזרת האולר אותו הוא מחזיק תמיד בכיס מכנסיו), טמנם בכיסו, והחזיר את המעיל לפח.

כן, יש מצב שדוקא שכי מייצג את האלטרנטיבה השפויה בסיפור הזה.

את השלבים הבאים של הארגז יוסיף שכי ע"י מסגרות עץ נוספות אותן הוא עתיד לבנות. למרות שהקמתו של הארגז הזה היא מודולרית, לא כך הפירוק שלו: התצורה הזו לא מאפשרת להוריד בנוחויות לוח בודד מהתחתית כדי לקצור רק חלק מהיבול, ולכן הוא יאלץ, בסיום הגידול, לקצור את כל התפודים בבת אחת.

כדאיות

מארגז בגודל שאני בונה אפשר להפיק משהו כמו 50 ק"ג תפודים. וכל זה בהשקעה של 3 תפוחים שיחתכו לפקעות שתילה ומעט מים (משקעי החורף יספקו את החלק הארי של המשאב הזה).

וזה שווה? היום - לחלוטין לא. בארגז שאני בונה, רק מחיר העץ עולה על 250 ש"ח. אם נוסיף לזה צביעה בשתי שכבות, ניתן לתמחר, רק את החומרים, בכ-300 ש"ח. אתם יודעים כמה קילו תפודים אפשר לקנות בסכום הזה? והעבודה? אבל אפילו הגרסה הפשוטה ביותר, זו שעושה שימוש רק בחמרים ממוחזרים, צורכת לא מעט שעות של הנאה צרופה. אולי החל מהשנה השלישית המתקן הזה יתחיל להחזיר את עצמו.

יתכן שגרסת הדלי היא היחידה שיחסי העלות/תועלת שלה נסבלים.

אז איך אני מצדיק את ההשקעה הזו? רק ע"י ההקשר החינוכי שאני מעניק למיזם.

תחזית

אבל זה נכון להיום. אם נבחן את העליה המתמדת של מחירי המזון וננסה לנתח את מגמות מחירי הנפט, לא יהיה מנוס מלהביא בחשבון גם את החזון האפוקליפטי שמתואר כל כך יפה במאמרה המצויין של יונת שרון סוף עידן הנפט. בגלל שזה ניר ארוך ואני חושש שלא תטרחו לקרוא אותו, אני רוצה רק להציג כאן חלון קטן מהעתיד הזה שבו כל הכלכלה שלנו תשתנה לבלי הכר. בעידן ההוא, שיתרגש עלינו בעוד זמן מה, כשעלות הפקת שאריות משאבי הנפט תגדל באופן משמעותי, שרשרת אספקת המזון שאנו מכירים כיום (מהחקלאי לסיטונאי ומשם למרכז הקניות הסמוך למקום מגורינו) תתמוטט והכלכלה הגלובלית תתחלף בכלכלה אזורית או אפילו בכלכלת בית. בעת ההיא יהיה יתרון לאנשים שיוכלו לייצר בעצמם את המזון שלהם - לא רק לגדל ירקות באדנית, או עז בחצר, אלא אפילו להפיק שמן מזיתים, לייצר גבינות מחלב, או סתם לעשות ריבות וחמוצים. במובן מסויים נחווה רגרסיה טכנולוגית: פתאום יהיה ביקוש לאנשים שיודעים לחרוש עם בהמות (כי לא יהיה דלק לטרקטורים), לבנות, ואפילו, רחמנא ליצלן, לתקן כלים. אז, בעת ההיא, Loop יזכה לעדנה וסדרת הפוסטים הזו תקבל עשרות אלפי כניסות (בשעה).

אי של שפיות

אז כשאתם מכלים את משאבי הכדור שלנו בעמידה בפקקים, בטיסה ליבשת רחוקה, בהשלכת מוצרי פלסטיק לאשפה, בהדלקת הבוילר או אפילו סתם בהדחת האסלה, זכרו שבמקום כלשהו בעולם יש סבא אחד שלומד יחד עם נכדו הפעוט לגדל תפוחי אדמה בארגז.

בפרקים הבאים

בפוסט הבא אתאר את הבניה בפועל של הארגז. אל תדאגו - אני צופה שזה יהיה פרק קצר.

במהלך החודשים הקרובים אעדכן אתכם, מעת לעת, בהתקדמות המיזם הזה. Stay tuned.