בפרק הקודם בסדרה - התכנית, תארתי את עקרונות המיזם והתכנית להגשמתו. עכשיו הגיע זמן המימוש.

הבניה

אז למי שכבר שכח, התכנית היתה לבנות משהו כזה:

למלא את השכבה התחתונה באדמה, לשתול בה תפוחי אדמה וכשאלה גדלים, להוסיף לוחות ואדמה נוספת במטרה לגרום לצמחים למלא את כל הארגז בפקעות. בסך הכל ארגז כזה יכול להפיק משלוש פקעות משהו כמו 50 ק"ג של תפוחי אדמה.

ומה שיצא בסוף נראה ככה:

דהיינו - לא היו הרבה הפתעות.

כצפוי, החלק העקרי של העבודה היה הצביעה. על מנת להשיג צביעה טובה, בניתי את השלד, פירקתי אותו, צבעתי כל לוח בנפרד, נתתי לו להתייבש וצבעתי פעם נוספת:

למי שחדש בבלוג הזה - הקפתי באליפסה אדומה את כלי העבודה המרכזי שלי - גלי צה"ל כל הזמן

גרסת השכן

שכי, שכני, הוסיף כבר את הקומה השניה לארגז שלו:

כאן כל קומה היא יחידה נפרדת. הקומה העליונה משתלבת בזו שתחתיה בעזרת עמודי הפינה שבולטים מעט כלפי מטה.

כזכור, שכי משתמש בחומרים ממוחזרים (משטח עץ שפירק, במקרה הזה) והוא מקפיד מעט פחות על הגימור:

אני מתעד כאן גם את הפרוייקט שלו, גם כאנטיתזה לפדנטיות האובססיבית שלי ובמטרה לעודד את אלה מכם שחושבים שבלי כלים יקרים ותמיכה של בית מלאכה לא ניתן להריץ מיזם דומה. 

הכנת הפקעות לשתילה

כמו שהבטחתי לכם, נכנסתי לפורום הגננות של תפוז (הם קוראים לזה קומונה ובצדק - המנשק שלה מעודכן לשלהי המאה הקודמת). וקיבלתי שם, בין היתר, עצות איך לזרז את הוצאת העיניים של הפקעות אותן אני מייעד לשתילה.

רופן

רופן מהפורום הזה יעץ לי להכניס את הפקעות, ביחד עם תפוח ובננה לקערה שבתחתיתה סמרטוט לח, לכסות את הכל ולשים בחושך.

את ענפי הארוקריה היבשים הוספתי כדי לשוות לקונפיגרוציה הזו את היוקרה המדעית שהיא כל כך חסרה

שכי

שכני, שעכשיו מותר לגלות שהוא דוקטור לביולוגיה ושהדוקטורט שלו עסק בהנדסה גנטית של צמחי הבננה והבשלת הפרי, יעץ להוציא את הבננה מהסיר "עיקר פליטת האתילן נעשה בשלב הירוק, רגע לפני שהבננה הופכת לצהובה. בשלב ההבשלה עצמו, הבננה איננה מייצרת אתילן, לא רק זאת, אלא שהיא גם הורסת את חומר הגלם ממנו מיוצר האתילן, חומצה אסקורבית, הידועה גם בכינוי וויטמין C (כן, הבננה היא האויב הגדול של ויטמין C)". 

שכי הציע לשים את פקעת התפוד בשקית נילון ביחד עם פרי קלימקטרי (אגס או מנגו). ואף הוסיף קישור למאמר שמתאר את הנשימה ותהליך ההבשלה בפירות.  בגלל שאני חושש שלא תטרחו לקרוא את זה, אני מביא כאן רק חלק מהפסקה האחרונה: "ההבדל הזה נובע מן העובדה שבפירות הקלימקטריים האתילן האקסוגני גורם לייצור נמרץ של אתילן אנדוגני. בפירות שאינם קלימקטריים לא מתרחשת תגובה אוטוקטליטית כזו. תגובת הפירות הקלימקטריים לאתילן אינה באה לידי ביטוי רק בהקדמת הנשימה הקלימקטרית אלא אף בהקדמת כל שאר תהליכי ההבשלה. ההשערה הרווחת היא שהעלייה, מכוונת ומווסתת את תהליכי ההבשלה ההדרגתית בריכוז האתילן במהלך ההבשלה."

כן, החלטתי שכאן לא אחוס עליכם יותר משהוא ריחם עלי.

אז לקחתי תפוח אדמה אחד ושמתי בשקית ניילון ביחד עם תפוח עץ והוספתי גם אותה לסיר.

אורה קרמר

"עזוב, פשוט תיקח את תפוח האדמה ותשים אותו בחוץ על אדמה לחה" אמרו לי בוריס ואורה קרמר, שכנים אחרים שעלו, לפני הרבה שנים, מאוקראינה "וכשאתה חותך את הפקעות, לפני השתילה, מרח את החתכים באפר כדי לחטא אותם ולהגן עליהם מפני מחלות".

אז לקחתי גם תפוח אחד והשלכתי אותו לארגז (אל תדאגו אני אביא תמונה שלו בהמשך).

עכשיו יתחרו ביניהן שלושת השיטות ובסוף אני אסכם את הנסיון במשפט בנוסח "לא התגלתה עדיפות מובהקת לאף אחת מהשיטות שנבחנו". אבל בל נקדים את המאוחר.

הכנת הקרקע בארגז

את השכבה הראשונה בארגז מילאנו, סוס פרא ואני (וגם סבתא חביבה עזרה) בקומפוסט (שלמעשה הוא הומוס תולעים משובח) תוצרת הקומפוסטר הביתי שלנו (כן, אני זוכר שיום אחד אני עוד צריך לכתוב עליו מדריך כאן).