היום נשאל אחד ממומחי האבטחה באחת מתכניות הבוקר בגלי צה"ל 'האם ניתן לפגוע פיזית בהאקר הסעודי?'

- "הכל אפשרי" הוא ענה.

רבותי, אני פונה, לא אל הלב שלכם, אלא אל הראש, בבקשה - אל תגעו בו. האיש הזה עשה (ועדין עושה) שירות חשוב מאין כמותו - באנגלית זה נקרא Wake up call (משהו כמו 'צלצול השכמה'). הוא העלה לראש סדר היום את נושא האבטחה ותרם, יותר מכל דיוני המטה וועדות הכנסת השונות גם יחד, להקמת וחיזוק הגוף המתאם של לוחמת הסייבר בישראל.

בגלל שהוא חובבן מתרברב, הוא נכנס דרך הפרצות הטריוויאליות וגרם לנזק ממש קטן, אבל מספיק ניכר כדי להסב את תשומת ליבנו. מדינות שרוצות לתקוף אותנו לא פועלות באופן הזה. הן מייצרות את יכולת התקיפה בדמות וירוסים, תולעים, סוסים טרויאנים וכיו"ב ומחדירות אותם אלינו במשך שנים ארוכות מבלי להפעילם. הן יעירו את הסוכנים הרדומים האלה ביום פקודה ויפעילו אותם בעיתוי ובמקום שהכי יכאבו. מומחי האבטחה בארץ לא נזקקו להאקר הסעודי כדי לדעת שהמערכות הכי חיוניות שלנו פרוצות לכל רוח. אבל מקבלי ההחלטות - כן.

אני חושב שאם לא היה האקר כזה, מישהו אצלנו היה צריך להמציא אותו (או משהו דומה שיאייש את המשבצת של ביום אויב).

לפני: הסוס הטרויאני מתחזה לבהמה קטנה וחמודה שירדה מהפסים (התוכלו לעזור לו ילדים חביבים לעזור לו להחליט אם הוא חמור לבן שיש לו פסים שחורים, או להיפך).

אותו הכלל חל גם על אחמדאינאג'אד. אני מניח שגם אותו יכלה ישראל לחסל (נגיד כשיצא לשאת נאום באו"ם), אבל נמנעה מלעשות כן. אחמדאינאג'אד איננו מכתיב את מדיניות הגרעין של איראן (האייטולות עושים את זה). אבל הוא האיש שהם בחרו לשים בחזית. עכשיו תארו לכם שבמקומו היו שמים שם מישהו נבון ומאופק שבאמת מחוייב לתכנית הגרעין. אחד שפועל בשקט ובחשאי, אחד שלא מתריס, שלא מתגרה והכי חשוב - שלא מכחיש את השואה. אחד כזה היה מאד מקשה עלינו להצר את צעדיהם של הפרסים (לגייס את דעת הקהל, להקים קואליציה ובבוא היום גם לקדם מתקפה).

אחרי: הסוס הטרויאני שחיכה לשעת הכושר, תקף והפתיע אותך בדיוק כשנבחרת לנערת אפריל בלוח השנה שהפיקה התאחדות בעלי הצימרים בגליל המערבי.

המקור

אני החלטתי, כבר מזמן, להחרים את תכנית הטלויזיה המכובדת הזו. למה? כי בפרומו שלהם הם משמיעים את הביפים שמודיעים על כניסתו של SMS לטלפון שלי. אז אחרי שהם בילבלו אותי פעם אחת, החלטתי - לא עוד. אותו הדבר אני עושה לתכניות שמשמיעות קולות פונקציונליים אחרים: למשל - סירנה בתכנית רדיו. בכל פעם שאני על הכביש והסאונד הזה מופיע, אני מתחיל לחפש את רכב החירום או ההצלה כדי לפנות לו את הדרך. וזה נכון גם למי שמאזכר בקדימון שלו את הביפים של החדשות, או סתם מעלה קריינית שמכריזה בקול רוטט מהתרגשות על פרוץ מלחמת העולם השלישית.

ולמה עופר שלח הפסיק להופיע שם? נכון, כי גם הוא עיוור בעין אחת ויכול להזדהות איתנו - המתחרשים.

אז כשיורידו אתכם מהאויר - תחשבו טוב טוב על מה שעשיתם.

כן, זו באמת לא חכמה לבלבל אותנו - מאותגרי השמיעה. והנשק היחיד שיש לי (איזה נשק, בואו נקרא לזה קיסם שיניים) זה להחרים את התכנית ולהצטרף לכוחות שמנסים לסגור את הערוץ החשוב הזה. ואני מזמין אתכם, קוראים יקרים, להצטרף אלי לחרם הזה על כל תכניות המקור - עד שישנו את הפרומו. כל זאת למעט המקרים שבהם הם מעלים אייטמים ממש מעניינים.

אגזוז - דוקא בשיבוש הזה אל תיגעו לי. הכלל הוא שאם אני משתמש בזה מילדות - זה כשר (כמו האמברקס או המסטינג). ואל תציעו לי את התחליף העברי - 'מפלט'. כי איזה כינוי ניתן לגברים שמעדיפים את בני מינם? מפלטנים? נו באמת.

טייס שמפעיל את כסא האגזוז שלו