התנצלות:

בימים האלה אני עובד עם לפטופ חלופי, כזה שחסר את כל המשאבים הגרפיים בהם עמלתי לצייד את המחשב שלי (אשר נמצא בסדנה של בוריס לוקשן). בקיצור, אין לי את מאגר התמונות הנפלאות שצברתי בפיקאסה ואין פוטשושפ. על כן הרמה הויזואלית של הבלוג הזה יורדת, לעת עתה, לליגת הנוער.

"אבל זה לא אמיתי" אמרה לי סבתא חביבה כששרתי לה את 'גיל הוא בא קולו עבה: אהה!', על המנגינה של 'שישו את ירושלים, גילו בה כל אוהביה' (נכון, צריך לרדת, לפחות באוקטבה, בהברה האחרונה).

- למה את מתכוונת?

- אתה ממציא את זה.

- את מתכוונת שאלו לא טעויות אותנטיות?

- בדיוק, כשאתה שומע שיר אתה מנסה לשבש אותו בכוונה.

טוב 'בכוונה' זה קצת גדול עלי. זה קורה מעצמו באופן די ספונטני. אני מניח שזו נקמתה של רוחי המסוכסכת בנשמתי המניפולטיבית (או להיפך, זה מסובך מדי גם בשבילי).

אבל בכל זאת יש כמה לי כמה שיבושים אותנטיים. ביניהם כאלה שגיליתי רק לאחרונה. הנה דוגמה:

אדם בתוך עצמו

מלים לחן וביצוע: שלום חנוך

המקור: לפעמים פותח דלת, לקבל מכר

הנכון: לפעמים פותח דלת, מקבל מכה

על זה אני אשכרה מבקש לעשות בדיקת שמיעה. כל מי ששמע, בפעם הראשונה כשהקשיב לשיר הזה, את הפרשנות שלי, מוזמן לכתוב לי בתגובות. כן, רק כדי שאדע אם אני המטומטם היחיד שלא יכול להסתדר בלי שירון.

אבל בדרך כלל היא צודקת, אשתי היקרה.

כשמישהו מבקש ממני קרם לחות, אני מיד רוצה לראות את החוט כדי שאוכל להתאים לו את הקרם. מבצע אנטבה הפך אצלי למבצע עין טייבה (בטח יש מקום כזה ליד עין פשחה). כל ילד שאומר שהוא רוצה אח, אני מקטלג כרוצח. בפסח אני שר 'אווזים היינו לפרעה במצרים' וכן הלאה.

למרות שאף פעם לא קראתי את מדורי הספורט בעתונים, שמעתי שהעורכים שלהם נבחרים על פי נטייתם למשחקי מלים. כשפעם ראיתי את הכותרת 'נומה (שחקן כדורגל בהפועל ב"ש מלפני 40 שנה) לא נמנם' מיד שאלתי את עצמי מה לא עשה אוננה (עוד שחקן מעידן המזוזואיקון).

צבא וחיילים

בטנק עליו שירתתי (שוט קל) התחברה הממסרת (כן, שוב הגענו לגיר) אל הגלגל המניע של הזחל בעזרת מכלול שנקרא 'הנע סופי'. אנחנו קראנו לו בקיצור 'הנע'. החלק הזה, שעבד בעומסים גדולים, היה נשבר מעת לעת. תקלה כזו משביתה את הטנק, ועל הצוות לחכות שעות ארוכות עד לבואה של החוליה הטכנית עם המכלול החלופי. אז לא תנצל את ההזדמנות הזו לשיר לחיילים שלך: "חיכיתי להנע, חיכיתי להנע, מה עוד יכולתי לבקש באמצע המדבר"?

וכשהנהג של הטנק היה מתלונן שאין לו ראות (אתם לא מאמינים כמה מטומטם היה המהנדס הבריטי שתכנן את הפריסקופים של הנהג בטנק הזה), לא תשירו לו את שיר 'הראות'?

ועל זה אמרו חז"ל 'לא תחסום שור בדישון'.

הייתי נער

ביצוע: להקת הנחל

המקור: היעדים מטוהרים והרוסים

הנכון: היעדים מטוהרים מהרוסים

אבל זה עוד כלום לעומת השורה 'אך הילוכו כבד וחתומות פניו' שאותה אף פעם לא הצלחתי לתמלל (וגם לא להמציא לה טקסט חלופי). בכל פעם ששמעתי את זה ברדיו, הייתי אומר לעצמי "בפעם הבאה אני אקשיב יותר טוב, בסוף אני אבין". אבל במשך עשרות השנים שחלפו עד להופעת השירונט - לא הצלחתי.

שיר לשלום

ביצוע: מירי אלוני 

המקור: הזכה שבתפילות אותנו לא תחזיר

הנכון: הזעקה שבתפילות אותנו לא תחזיר

אני מסכים שהמקור כאן יותר ישיר וקולע, אבל הפרשנות שלי נותנת מעט יותר עומק ומורכבות לשיר הקונטרוברסלי הזה. אגב, גם כאן הטעות שלי היתה אותנטית.

הרעות

מלים: חיים גורי

המקור: כבר שנה ונותרנו מעט, מה רבים שאינם כבר בינינו

הנכון: כבר שנה ונותרנו מעט, ערבים שאינם כבר בינינו

לפעמים אני שר גם 'מר רבין שאינו כבר בינינו'. אבל זה התאים בול ליום השנה להרצחו. עכשיו זה טיפה פג תוקף.

חום יולי אוגוסט

ביצוע, מלים ולחן: שלמה ארצי

המקור: הולך לרקוד עם חיילים מתים בלב                                                              

הנכון: הולך לרקוד עם חיילים מתים באלט

המטאפורה שלי היא לא רק יותר גרפית, אלא לוקחת את הטקסט הזה עוד צעד לכיוון המורבידי.

אדבר איתך

מלים: רחל שפירא, ביצוע: חוה אלברשטיין

המקור: כשאתה חיוור מצער, מתחפר בשתיקתך

הנכון: כשאתה חוזר מצה"ל, מתחפר בשתיקתך

אם תקשיבו לשורות הבאות ('תן לי לדבר אליך וללכת בין צלליך' או 'כשמתיך מתקבצים, גם אני ארכין את ראשי'), תבינו לבד מי יותר קולע. ובכלל, רחל, מעודי לא ראיתי אדם 'חיוור מצער' (וראיתי אנשים ביגונם).

אפרופו חיוורון, כשהייתי ממש צעיר והייתי קורא ספרי פעולה (אני חושב שאליסטר מקליין היה אז הכוכב) היה נהוג לתאר אדם חמוש שמעלה את דרגת הדריכות שלו, במלים 'פרקי אצבעו החווירו על ההדק'. טוב, הדק זה מכלול רגיש. הוא בנוי ככה שדי בלחיצה ממש קלה כדי לשחרר ירי. למה? כי לחיצה חזקה תסיט את הקנה ותפגע בדיוק. ניסיתי פעם ללחוץ על הדק של נשק נצור בכל כוחי ואף אחד מפרקי אצבעי לא החוויר. כן, שוב חפרתי עם ההבטים הטכניים שלי.

ההר הירוק תמיד

מלים: יורם טהרלב

המקור: הלכנו לצבא, גדולים ונבוכים, מתוך המלחמות חזרנו כאחים

הנכון: הלכנו לצבא, גדולים וגם בוכים, מתוך המלחמות חזרנו כעכים

אמנם כבר טיפלתי בשיר הזה בפוסט הקודם דאבל קלאץ', אבל אז זה היה בשורה אחרת שהתאימה לקטגוריה 'נופי מולדת'. הגרסה שלי כאן היא ממש טריוואלית, ואני בטוח שאלפים, אם לא מאות, שרים את זה כמוני.

שועלי שמשון

מלים: אורי אבנרי

המקור:ארבעה על הג'יפ הדוהר

הנכון: הרבעה על הג'יפ הדוהר

לפני: אם אני זוכר נכון, אז זה המשחק שבו אומרים 'ידיים למעלה על הראש, על הכתפיים אחת, שתיים, שלוש'

אחרי: איך זה נגמר בסוף כולם יודעים, כולם יודעים

ההתפתחות הכי מעניינת בשיר הנ"ל היא מה שקרה לו לתמלילן שכתב במלחמת העצמאות את הפואמה המילטנטית הזו. אתם יודעים מה, קבלו אותה במלואה:

ארבעה, ארבעה על הג'יפ הדוהר
ובוקע השיר מן הלב,
והשביל בדרכם מרקד ומזמר,
זה השביל המוביל אל האויב.

שועליו של שמשון
שוב פשטו במרחב
ונושאים השלהבת בליל,
מעזה ועד גת
שוב נטוש זה הקרב,
לחירות ישראל.

האזינו "מצרים" לשירו של שמשון,
הוא בישר את הקץ לפלשתים,
האזינו היטב למיקלע, לרימון,
שיר המות לחיל הפולשים.

שועליו של שמשון...

ארבעה, ארבעה אל הקרב הגועש,
מזמזמת בלאט המכונה.
כן, חדש המיקלע היורק את האש,
אך האש ישנה נושנה.

שועליו של שמשון...

כן, אם אורי אבנרי עשה, מאז ימיו בסיירת הג'יפים של חטיבת גבעתי, דרך כזו ארוכה, אולי יש עוד תקווה לעולם.

 מהרי נא

מלים, לחן וביצוע אהוד בנאי

המקור: מהרי נא והניחי על ליבי תחבושת

הנכון: מהרי נא והניחי על ליבי תחמושת

כי מי לא שיחק עם הפקידה הפלוגתית בחולה ורופאה, אבל ללהק את האחות התורנית של הבית הסיעודי בתפקיד הרס"פ - זה שיחוק.

עוד נשוב מחר

מלים: אלי נצר, ביצוע: הגבעטרון

המקור: הגדוד המשיך לצעוד בשביל אל ים כחול, חיל צעיר כה נעצב

הנכון: חייל צעיר קונה צב

בזמני עוד לא מכרו צבים בשקם, אבל היום הם בטח רוצים לטפח את החיילים בעלי האוריינטציה העסקית שמזהים את הצב כהשקעה סביבתית מבטיחה. במיוחד כשתכף עתידה להתרגש על החיל שלנו השורה הבאה 'הדרך רב, לפצות בשיר אינו יכול'. אז אלי, גם אם 'לפצוח' לא מסתדר כאן עם המקצב, אתה לא יכול... עזוב, עברית ברמה הזו היתה מביכה אפילו את סופה לנדבר (ע"ע 4x4). מזל, מזל שהשכלת לרכוש לך צב מבעוד מועד. כך תוכל לסגת לתוך השריון, לסגור מדפים ולהוציא החוצה רק את קצה קצהו של הדובר שלך (וגם זה רק כשלא תוכל להתאפק יותר).