ריבת תפוזונים

זוכרים את הליקר תפוזונים מהפוסט הקודם? אז בסיומו נשארתי עם קילו תפוזונים מושרים באלכוהול (אבל זה כלום לעומת כמות התפוזונים שעדין מחכה על העץ). ולכן החלטתי לעשות מהן ריבת תפוזונים.

אחרי שהסתכלתי באינטרנט על כמה מתכונים ולא מצאתי אף אחד שיהיה לרוחי, החלטתי לעשות גרסה משלי. טוב, לא בדיוק, כי את העיקר קיבלתי מאורה קרמר, שכנתי, וכמה טיפים מסבתא חביבה, אבל לסינתזה אני יכול לקרוא 'פיתוח ישראלי' בהחלט:

* משתמשים רק בתפוזונים בשלים, כאלה שאתם נהנים לאכול. אם אתם לא אוהבים את הטעם המורכב של התפוזון (חמוץ-מתוק-מריר), כנראה שלא תאהבו גם את הריבה. לכו, תרדו על שוקולד, חלבה, קונפיטורות למיניהן, או כל מה שעושה לכם את זה.

* חותכים כל תפוזון לארבעה חלקים וזורקים את החרצנים. החלק הזה הוא באמת עתיר עבודה.

* מערבבבים את התפוזונים החתוכים עם סוכר במשקל של 75% מהפרי. מניחים את הקערה על השיש לכמה שעות כדי שהסוכר ימצה חלק מהנוזלים.

* מכניסים לסיר מעט מים (לא יותר מ-15% ממשקל התפוזונים) מוסיפים את תערובות התפוזונים עם הסוכר ומחממים על אש קטנה. חשוב מאד שהאש תהיה נמוכה, זאת משום שהתהליך דורש מעט זמן. אחרי שתגיעו לרתיחה, כוונו את גובה הלהבה כך שהרתיחה תהיה גבולית (רק במרכז הסיר). שימו לב, האויב הגדול שלכם כאן הוא ההתקרמלות של הסוכר. אל תניחו לזה לקרות.  

* מעת לעת בוחשים את התערובת ובודקים את צמיגות הנוזל. אתם רוצים לעצור את התהליך כשהנוזל מתנהג כמו שמן סמיך. זכרו שמאוחר יותר, בתהליך ההתקררות, חומרי הקרישה שבג'לטין ימשיכו להסמיך את הריבה. דרך אחת לבדוק את הצמיגות היא לקחת כף מהסירופ, לשים על צלוחית ואז להטות אותה.

* אחרי כשעה, כשהנוזל יגיע לצמיגות המבוקשת, כבו את האש ומזגו את תוכנו החם של הסיר לצנצנת אותה שטפתם במים רותחים. סגרו את המכסה והניחו לריבה להתקרר. במהלך ההתקררות תשמעו קליק כשהמכסה יצטנן דיו ויצור את הואקום שכל כך נחוץ לשמירת הריבה לאורך זמן.

טיפים

* טיפ נוסף לעיתוי הפסקת הבישול - בהתחלה פלחי התפוזונים צפים בחדווה על המים. כשהם מתחילים לשקוע בנוזל, זה הזמן לכבות את האש.

* בגלל שעיתוי הפסקת הבישול הוא קריטי כאן, נסו בהתחלה את התהליך על כמות קטנה.

ואיך יצא בסוף? הריבה הכי טעימה בעולם. או כמו שסבתא חביבה מגדירה ת זה "לחובבי הז'אנר", ללמדך שהיא אוהבת את הריבות שלה ללא מרירות.

אותנטי א'

כמו שאמרה סבתא חביבה, את רובם המכריע של השיבושים האלה, אני ממציא בכח.

אז הפעם החלטתי להקדיש את הפינה הזו לשגיאות אותנטיות. זה לא שבפוסטים הקודמים לא היו כאלה, היו. וגם בפוסטים הבאים יהיו (כן, יש עוד הרבה - תהיו חזקים), אבל בזה לא יהיו כאלה שאינם אותנטיים. טוב, אולי חוץ מהאחרון.

הנה עוד שיר שלא הצלחתי לפענח משמיעה:

תמונה אימפרסיוניסטית  

מלים: עמליה זיו, ביצוע: כרמלה גרוס וגנר  

המקור: הכל לכדי תמונה אימפרסיוניסטית

הנכון: הכל איך וייס תמונה אימפרסיוניסטית  

אבל גם לזה הגעתי רק אחרי ששנים שרתי 'הקוייך בתמונה אימפרסיוניסטית'.  

משהו כאן שבור לרסיסים. שרק השמש יכולה לאחות
עור מכורסם, מחוספס מכדי מגע, לא ניתן להפיס בליטוף

השמלה הסגולה

מלים: חיים חפר 

המקור: את תלבשי את השמלה הסגולה ושוב עינייך מוצפות באור כהה

הנכון: את תלבשי את השמלה הסגולה ושוב עינייך מוקפות בעור כהה

 האמת שקצת התלבטתי בין דניס מילאני (כן, נאלצתי להכהות קצת את העור סביב העיניים) לגילה אדרעי - שהחן שלה הוא טבעי ואותנטי

עור מכורכם, מחוספס למגע, לא ניתן להפיס בליטוף את תצחקי פתאום ולא תדעי מדוע

נכון, אם הנכד שלי נמצא בחדר כשדמותה של ראש ועד עובדי הרכבת מופיעה בטלויזיה, אני מכסה לו את העיניים. כן, אני איש מורכב.

זמר אהבה לים

מלים: רפאל אליעז, לחן: סשה ארגוב, ביצוע מקורי: התרנגולים 

המקור: שאני בתבונה ואל תשאל נא מה לי

הנכון: שאני בתבונה ואל תשאל נמל לי 

היה גם זמן שחשבתי שזה אולי 'ואל תשאל למה לי'. אבל ל'גמלי' לא הגעתי. כן, אפילו לי יש גבולות.