למה יעדתי את המתכון הזה למתקדמים? לא, לא בגלל שהוא מסובך להכנה, נהפוך הוא. אולי בגלל שהוא לא רק אסרטיבי, אלא אפילו מעט אגרסיבי.

כן, המשקה הזה נועד למי שאוהב שהאוכל שלו משיב מלחמה שערה (ע"ע נושך בחזרה).

אז בואו נתחיל (כל הכמויות שלהלן נועדו לכוס מאג של 300 סמ"ק):

* מגררים על פומפיה גסה שלוש עגבניות עסיסיות. לא, לא את אלו מהפלסטיק עם החיי-מדף-ארוכים. לא, לא, חשוב שהעגבניות תהיינה בשלות וטעימות. הכי טובות לצורך זה זה הן אלו שכבר עברו את השיא וכפסע בינן לבין הקומפוסטר.

* מוסיפים למיץ פלפל שחור. שוב, לא את זה שאתם מחזיקים כאבקה, הוא איבד מזמן את הארומה שלו, אלא גרגירים שאתם טוחנים לתוך מיץ העגבניות. בגלל שאני יודע שאין לכם שיח פלפל חריף בגינה (נכון, לי יש), אני מאשר לכם להשתמש אפילו במפלפלות הזכוכית-עם-מנגנון-הטחינה-החד-פעמי (למשל של 4 העונות).

* מוסיפים שתי שיני שום חתוכות לקוביות קטנות. אם אתם מאלה שמועכים את השום, עזבו את המתכון הזה ולכו להכין עוגת גבינה.

* מוסיפים מעט מלח, שמן זית וטועמים. אם המיץ ממש מתחנן לסוכר נעתרים לו, אבל במשורה.

* מוזגים למיץ מעט אלכוהול. אני מוסיף לכוס 50 סמ"ק של כוהל 96%. מי שרוצה להוסיף וודקה צריך, כמובן, למזוג כמות כפולה.

* מוסיפים כמה קוביות קרח קטנות, מערבבים (אך ורק בכיוון השעון) ושותים (אפשר עם קש). רצוי לצרף לזה צלוחית בוטנים. עדיף לפני השינה מול הטלויזיה. כן, אפשר במיטה.

מרי בן בסט: חכה חכה, אני עוד אצמיח לך שערות על החזה.

אני לא מכיר שום משקה (טוב, בעצם יש כמה בירות ממש מרות) שמתקרב לטעמה השמיימי של הגרסה שלי לבלאדי מרי. וזאת עוד לפני שהזכרנו את הליקופן (על כל סגולותיו בהאטת השעון הביולוגי), השום ושמן הזית.

והכי חשוב, מהרו להצטייד באלכוהול, כי נדמה לי שביבי ושטייניץ שוב רצים לכסות את ערוותם ע"י יקור נוסף של המשקה הזה. Stay tuned.