גם היום יהיה פרק בכרוניקה ושוב בנושא שלא מעניין אף אחד בעולם חוץ ממני - גדר חיה. אז הנה זה בא - תהיו חזקים.

גדר חיה

תקציר הפרקים הקודמים

באמצע יוני השלמתי את בנית הקונסטרוקציה של פארק השעשועים לסוספרא, נכדי המתוק. המתקן כולל משטח גדול יחסית (3 על 4 מ') שמתנשא לגובה של 3.5 מ' (ונועד, בשלב מאוחר יותר, לשאת את הבית-על-העץ שיבנה עבור הפעוט) וגשר באורך 6 מ' שמחבר בין המשטח לצריח עם מקלע שמאבטח את האגף הצפוני של הקומפלקס.

תכנית הכיסוי

התכנון כולל את הסתרת הקונסטרוקציה הלא-אטרקטיבית ע"י הגדר החיה החיה (שנפגעה אנושות במהלך הבניה). בסיום, שיח האוג-חרוק לא רק יכסה את כל הקונסטרוקציה, אלא גם ישמש כגדר למשטחים הגבוהים - ממש כפי שהוא מתפקד בצריח.  כשזה יקרה אסיר את גדר הרשת המבאסת.

ההתקדמות

מבט מהכביש על הגדר לקראת סוף יוני 2012

 תמונה משלשום - לאחר שלושה וחצי חודשים.

אני חושב שלמרות שלא השגתי את היעד שהצבתי לעצמי - כיסוי כל הקונסטרוקציה מצד הכביש עד לתחילת אוקטובר, התקדמתי יפה.

האצת הגידול של השיח

איך מאיצים את גידולו של שיח האוג (יש שני זנים - חרוק ומסולסל)? במשתלות עושים את זה בעזרת חנקן. הרבה חנקן. בכל השקיה מוספת למים כמות מדודה של דשן.

אני, שעקרונית אני מבכר דישון ללא כימיקלים, פעלתי באמצעים מעט שונים על מנת לגדלו במהירות דווקא לגובה:

א. חנקן. כן, התפשרתי על העקרונות שלי (ע"ע חסרי חוליות) והוספתי מעט (לא יותר מעשרה ק"ג שהתחלקו על פני חודשיים) אוריאה.

ב. מים. לא הרבה אבל מפוזרים היטב. בנוסף על שתי ההשקיות (המינימלסטיות) השבועיות שהגינה מקבלת, אני יוצא, כמעט מדי ערב, ומוסיף השקית ריענון. את המים האלה אני משפריץ, בעזרת צינור, לאו דקוא ישירות על הקרקע, אלא יותר לכיוון העלווה, במיוחד במקומות שאותם אני מעונין לקדם. ההשקיה הזו שוטפת את העלים (והמים ממילא נוזלים כלפי מטה ומגיעים, בסופו של דבר, אל השרשים). הפעילות הזו צורכת משאבי זמן ניכרים ואם אתם לא ממש נהנים ממנה - וותרו. חזרו לעיסוקים שבאמת עושים לכם את זה: השתלמות באוריגמי, תירגול צ'י קונג, או חטיפת בני ערובה לצרכי מיקוח. כן, אפשר גם לחזור לחוג המאקרמה וליצור עוד קרושה בצבע קרם.

ג. גיזום בלתי מתפשר. הנטיה הטבעית של שיח האוג היא לגדול לרוחב. על מנת להרים אותו לגובה יש להתוות קיר בעל עובי מינימלי (60 ס"מ בערך) ולגזום בתכיפות כל ענף שחורג ממנו. ככל שתחזרו על הגיזום לעתים קרובות יותר כך תרסנו באופן הדוק יותר יותר את נטיתו של השיח להוציא אנרגיה בכיוונים לא רצויים. רק לכשיגיע לגובה המבוקש ויסתיר את מה שאתם מבקשים להצניע, אפשר להניח לו להתרחב.

עוד על גדר חיה

בכל מקום שאני יכול, ובודאי בקווי ההשקה של הגדר עם כבישי הישוב, אני גוזם אותה באופן שיותיר מעין גג אשר יצל על המדרכה.

לפעמים אני חושב שזה היה נחמד אם הגנן בקיבוץ היה מאמץ את העיצוב הזה, אבל אצלנו אין עם מי לדבר

דברים טובים

למרות שבגדול העולם שלנו דוהר בעיניים עצומות לקראת החרבת הפלנטה (טוב, אל תבהלו, בטוח יהיו גם כמה שישרדו את האפוקליפסה האקולוגית שאנחנו מחממים על אש בינונית) קורים בדרך גם כמה דברים טובים:

העלמות הפרינט

סגירתו הצפויה של מעריב ולאחר מכן של הארץ איננה תהליך שלילי כפי שאוייבי המשטר מבקשים להציגו. העובדה שהעיתונות המודפסת הולכת ומאבדת את מקומה לטובת המידע המקוון היא בשורה גדולה לשוחרי איכות הסביבה. אתם יודעים כמה עצים נכרתים ביערות הגשם כדי שתוכלו לקרוא עיתון? כן, אני יודע שאתם מדפיסים במשרד על שני צידי הדף כדי לחסוך, אבל בו בזמן אתם מקבלים בסוף השבוע עיתון במשקל של קילו וחצי (שמתוכו אתם קוראים פחות מחמישה אחוז). דהיינו - בכל כמה שבועות נכרת עבורכם, באופן אישי, עץ בדרום מזרח אסיה או באמזונס. וזה עוד לפני שהזכרנו את המים והאנרגיה שתהליכי יצור הניר צורכים.

אם תלך מי יחבק אותי ככה?

עלית מחירי הדלק

נכון, לפני כמה ימים היתה דוקא ירידה, אבל בגדול מחירו של המשאב הזה ימשיך לעלות. עד מתי? עד שיגיע לרמה כזו שבה אפילו לאלה שקוראים לי 'מחבק עצים' יהיה כדאי להשקיע בפיתוח אנרגיה חלופית מתחדשת. אבל עד שזה יקרה, אני מזמין אתכם לעשות כמוני - השארו בבית.

אין, אין כמו בבית

המהדרין יכולים גם להתארגן לקטסטרופה בממדים אפיים ולהכין מקלט, מזווה, ללמוד השרדות (עדיף להתמקד בהשרדות אורבנית) והכי חשוב - לארגן נשק (בהתחלה תזדקקו לרובה לא ממוספר, אבל בהמשך תוכלו להשתמש גם באקדחים שאתם מחזיקים ברשיון), תחמושת ושקי חול. השארו על התדר.

שני מימין - אבנר

להרוג תורכי

אתמול התבקשתי ע"י חבר לנקוט עמדה בעימות בין טורקיה לסוריה. באופן ספונטני ציטטתי את בגין המנוח שאמר (על עימות אחר) "אני מאחל הצלחה לשני הצדדים". אבל מאחר שאני יודע שהתורקים ממש רגישים לכבודם (זה התחיל בהכחשת השואה הארמנית, המשיך בדרישת הפיצויים על המרמרה והתגובה על רצח שני הטייסים שלהם איננה העלבות האחרונה) אני מקפיד לכתוב את שם המדינה ואזרחיה בכל צרופי האותיות האפשריים. כי למה לי להרגיז דוקא את הפלג שדורש נקמה (או לפחות פיצוי הולם) דוקא על האיות 'טורכיה'.

קלישאות

 מתישהו בעתיד אני מתכוון להעלות לכאן פוסט שיעסוק בקלישאות. כן, אלה שמשנמכות את אומריהם לדרגת 'משמימים'. לדוגמה, הביטוי "להסתכל בעיניים' הפך ל'להסתכל בלבן של העיניים' וה'אקס' מושמע רק בתוך הצירוף 'אקס מיתולוגי'. אז בינתיים אני אוסף חומר.

רגע, במחשבה שניה, כמעט יריתי כאן את כל התחמושת שלי. אז אם יש לכם צירופי מלים קלישאיים כאלה, אתם מוזמנים להעביר אלי בתגובות.

הלבן של העיניים של האקסית המיתולוגית של לאונרדו (נכון, פוטושופ. אבל לא שלי).

הנה, חזרתי 4 פעמים על אותה מלה במשפט אחד. בינתיים אני הראשון שמבחין שאיבדתי את זה.