לא, אני לא הולך לדבר על יחידת הגרילה הזו. עדין לא. אני עדין ביסודות. אבל יש מצב שאגיע גם לשם. השארו מכווננים.

שנים שאני חי בהכחשה. כמה? בערך חמישים (אם לא נספור את עשרת השנים הראשונות שבהן עוד לא עמדתי על דעתי). 

בהתחלה, לפני שזו היתה הכחשה התאמנתי קצת בהדחקה (הבדל סמנטי, לא משהו דרמטי). אבל תמיד ידעתי את הדברים. לא את כל הפרטים, לא את מידת האכזריות ולא את כמות הנזק שאנחנו גורמים, לא רק לפלנטה - אלא גם לבריאותנו.

אתמול, הסכמתי, סופסוף, להסתכל על ההרצאה הזו שממנה כל כך חששתי. למה פחדתי ממנה? כי ידעתי שאחריה לא אוכל להסתתר יותר.

כן, צריך ביצים בשביל זה. ולא רק בגלל החלקים הקשים שבה (על אלה, אגב, ניתן לדלג), אלא בעיקר בגלל המסקנה הבלתי נמנעת - שאני שותף לזוועות האלה. 

טוב, כבר שנים שאני אומר שאם אני הייתי צריך לשחוט את החיות שאני אוכל - גם אני הייתי צמחוני. כן, בכל הזמן הזה ידעתי שאני מסתתר מאחורי מתווכים שעושים עבורי את העבודה האכזרית הזו.

לא, אני לא נאיבי (אוקיי, אולי קצת) ואני יודע שאם אזמין אתכם לצפות בסרטון הבא (שהוכתר, ובצדק, כ'הרצאה החשובה ביותר שתשמעו אי פעם'), תגידו: "רגע, שעה ועשר דקות? של חומר מזעזע. ועוד כזה שיציג אותי כשותף לטבח המוני? ונגיד שאני אקבל את כל מה שנאמר שם, אתה מצפה שאני אסתדר מעכשיו בלי בשר? מילא הבשר, אבל הגבינות והביצים. תגיד, מה לקחת?".

כן, אני מכיר אתכם. איך? כי אתם לא שונים ממני. אתם תבחרו להתווכח עם טענות שלא שמעתם, להדחיק ולהכחיש. או עדיף - לעשות את הכל ביחד. וזה בסדר. גם אני עשיתי את זה.

וכשאני אומר שצריך ביצים אני מתכוון לדבר הקשה באמת (ע"ע ביצים קשות) - לאומץ לב אינטלטקטואלי. דהיינו - לבחון את הדברים לגופם.

אז הנה אני מזמין אתכם לצפות בשני הסרטונים המאתגרים האלה.

זו ההרצאה המדוברת שגארי יורופסקי נשא בפני סטודנטים באוניברסיטה אמריקאית:

וכאן פרק השאלות והתשובות שנערך לאחר ההרצאה.

אז מה עושים עכשיו?

אין לי מושג (ע"ע רגע, לפחות נגמור את כל השניצלים שיש במקרר). 

כי צריך למצוא תחליפים לכמעט רבע מהאוכל שסבתא חביבה שמה במקרר. אבל אני אלמד. קטן עלי.

וצריך גם לרתום את הסבתא החביבה. ואל תקלו ראש בצעד הזה.

השארו על התדר.

היה כבד? הנה משהו יותר קליל: