הנה הסרטון שעשיתי היום.

כן, אני יודע שכבר דצמבר. תנו לי קרדיט שעוד יש לי קצה חוט. אבל את מה שאני מציג בסרטון הזה רואים אצלי בכל שנה בנובמבר. בדצמבר כבר מתחיל להתקרר ומרבית העופות הקטנים האלה (קצת יותר מעשרה גרם. טוב, חוץ מגולן-קודם-אני ששוקל 16 גרם), מהגרים, כנראה, מספר ק"מ מערבה, אל שפלת החוף - אזור חם יותר מאשר אצלנו בהר.

כן, יצא אשכרה סרט טבע. עם גיבורים, עלילה ומוסר השכל.

אני עדין מתפעל מהמצלמה החדשה שרכשתי: כמה קטנה, ככה עושה Full HD באיכות טובה.

כמובן שבעוד כמה חודשים, כשאני אפגוש את המגבלות שלה (ויש לה), אני אקלל את המהנדסים (משהו בנוסח What are you, some kind of an idiot?).

אבל עכשיו מתברר לי שקנית מצלמה זה החלק הקל. הקשה זה למצוא חצובה לוידאו.

כעת כשיש לי טיפת נסיון בצילום וידאו אני יודע (טוב, אני חושב שאני יודע) מה באמת נדרש מחצובה טובה. היא צריכה לאפשר לי להניע את המצלמה באופן חלק וזורם. בנוסף היא צריכה להיות מעט כבדה, ולאפשר פירוק והרכבה נוחים של הפלטה הקטנה שמתחברת אל בטן המסרטה. לא, לא בעזרת מטבע - כי כרגע יש לי רק Bitcoins ואלה לא יצלחו למטרה הזו.

ואת זה לא יודעים יצרני החצובות? אולי חלק מהם מצליחים לעשות משהו סביר בחצובות היקרות. אבל אלו נועדו, מלכתחילה, למצלמות מקצועיות - שהן, מטבען, גדולות וכבדות יותר. ככה שאפילו אם הייתי מוכן לשלם 'יותר-מאלף-ש"ח' על ראש קרבון או ראש שמן, עדין הייתי נשאר עם חצובה גדולה מדי עבור המצלמה הקטנטונת שלי (500 גרם).

וחיפשתי. הקדשתי לזה פי 10 מאמץ וזמן מאשר לבחירת המצלמה. ולא נרתעתי אפילו לצאת מטווח הקלנועית שלי ולכתת את גלגלי מכוניתי לחיפה. כי חצובה, להבדיל ממצלמה, זה לא משהו שאתה יכול לקנות במרשתת. חייבים לנסות אותה. וכבר היו כמה 'כמעטים' אבל כל אחד מהם נפל על שטות כמו אורך ידית ההיגוי (נכון, תמיד היא קצרה מכדי לאפשר תנועה חלקה באמת) או קלות החיבור של הפלטה.