לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


מחשב מסלול מחדש

Avatarכינוי: 

בן: 72

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

שכונה 413



 







מכאן זה נראה כמו תאונה (ע"ע עדשת טלה), אבל לא. שני המטוסים האלה שהתקרבו אחד לשני במפגן אוירי, התרחקו לבסוף ללא פגע.






קרי סקארבאקה (Kerry Skarbakka) מבצע שוב את אחת הנפילות המתוקשרות שלו.


תן מנסה לנשל נשר (באנגלית הם קוראים לו vulture. בעברית אולי זה רחם, או שמעון, לך תדע. אבל לפי הצואר הערום והמקור - הוא מתמחה בנבלות) מהטרף שלו.

ליזט ויוהן גרובלר - זוג הצלמים שצילם את התמונה בשמורת הטבע קאווזולו נאטאל (Kwazulu-Natal), דרא"פ, מספרים שלתן לא היה שום סיכוי מול הדורס.

 

 


שתי התמונות האלה צולמו בהפרש של הרף עין: גם לזרזיר לא היה שום סיכוי מול העיט.



מעגלי התבואה האלה הולכים ומסתבכים. אם החוצנים האלה מעבירים כאן מסר למישהו - הוא הרבה יותר חכם ממני (ר' קפה עם הלגה להלן).




טוב, למי מאיתנו לא קרה, שאחרי ששכחנו את הסטייק על הכירה לכמה דקות, הופיעה על המחבת דמותו של ישו? ובמיוחד בערב חג המולד.

Yaa baby, Jesus loves you more then you will know 





930 איש לבושים כואלדו הצטופפו בכיכר השוק של גרייט יארמאות' (Great Yarmouth), נורפולק (אנגליה) בנסיון לשבור את השיא העולמי. איזה שיא עולמי? נו,זה של אנשים שמתחפשים לואלדו.

אם זה היה בישראל לא הייתם צריכים למצוא את וואלדו - אבנר כבר היה מוצא אתכם. נכון, כאן הוא שני מימין.

 





כן, צינזרתי את הדילדו שמפאר את חלקה התחתון של התמונה, אבל לא הצלחתי להפטר מקולה החם של יפה ירקוני ששרה בית נשכח:

 

כשנובחים פיות הסטנים
המרגמות נאנחות
אז מחשבתי תעבירני
אלייך רעה ואחות.

 

האמיני יום יבוא
טוב יהיה מבטיח לך
לחבק אותך אבוא
והכל אשיח לך.

 

מלים: רפאל קלצ'קין. בגלל זה הקלצ'ניקוב? אני לא בטוח שזה קלצ'ניקוב, אולי זו גרסה עדכנית שלו.

 






 





צפרדע השור (bullfrog) טורפת עכבר.

הצפרדעים התוקפניות האלה מסוגלות לנתר למרחק של 3.5 מ'. טוב, את זה גם אני יכול.

סבתא חביבה הציעה את האפשרות שהצפרדע רק שומרת על העכבר "אתה יודע, יש כאלה ששומרות את הביצים שלהן בפה". אני השתכנעתי.

 



אלסנדרה אמברוסיו (Alessandra Ambrosio) - דוגמנית על
 





עובד. עובדה. אם לא היה עובד בטח היתה נדלקת לו איזה נורה אדומה.




- סבתא חביבה: דומה לך.

- אבל אני, אני רק צבעתי כאן.





 



 אבי לוי ובניו

 

 - "תבוא איתי למסיבת הסילבסטר שהפאב השכונתי מארגן כאן?" שאלה כשהתיישבה אל השולחן הקטן בקפה תמוז.

- לא חושב.

- מה התכניות שלך לערב הזה? שוב לאונן מול המחשב?

- כן, אני בטח יעלה איזה פוסט.

- ותכתוב עלי?

- וואו, כמה שאלות? מאז הבוחן הבוחן הפסיכוטכני בלשכת הגיוס לא חקרו אותי ככה.

- באמת למה שלא תלך ותעשה פסיכומטרי?" שאלה כשהיא משלבת את רגליה הארוכות ופולטת את עשן הסיגריה שלה הישר אל תוך פני "מענין אותי כמה היית מוציא".

- למה, כדי שתוכלי לתייג גם אותי עם מספר? שתוכלי ליצור גם לי נישה על פי מידתי?

- רגע, רגע, לפני שאתה טוחן אותי, בוא ננסה חידת הגיון קטנה. אתה יודע, מהסוג הזה שיש בבוחן.

- "או קיי" עניתי בהיסוס כשאני מרגיש את היובש בפי - ממש כמו במבחנים האלה שעשיתי לפני 42 שנה.

- אם בשבתות בהן אין גשם, אינגה נוסעת לעין גדי, לאן נוסע ישי בשבתות בהן יש גשם?

- לעין חרוד?

- מעולה! אתה הראשון שהצליח לענות על זה.

- מה באמת זו התשובה הנכונה?

- וניסיתי את זה גם על רמי מימון שהוציא 760 בפסיכומטרי.

- כן אני מתבזבז הייתי צריך לעבוד ביחידת פיצוח הצפנים של אמ"ן.

- תשמע, אתה מטומטם. איך זו התשובה הנכונה? מה ההגיון כאן?

- באמת מה ההגיון?

- תחשוב לבד. יש לנו כאן שתי סדרות: בראשונה - אינגה, אין גשם, עין גדי. בשניה: ישי, יש גשם ו...?

- צודקת, באמת מה יש לו לחפש בעין חרוד? ועוד כשיש גשם. רגע, אולי הוא נוסע לעין חרוד מאוחד בכלל?

- "בינגו" אמרה כשהיא מוציאה את הטלפון הסלולרי שלה, זה ששבע מחרוזות קטנות קשורות אליו "אני הולכת התקשר למיקי מיחידת הצופן".

- "את רצינית?" שאלתי אחרי שראיתי אותה מתלחשת עם הפלאפון.

- ברור. מחר היא תשלח אליך שני סוכנים חשאים שיגייסו אותך.

- רגע, אבל אם הם חשאיים איך אני יזהה אותם?

- הם גדולים כאלה. אבל ממש. ויש להם חלוקים לבנים. אבל בגלל שהם חשאיים אז הם בצבע אפור, עם הלוגו של אבי לוי ובניו. אתה יודע, שלא יזהו אותם.

- אז למה יש עליהם את הלוגו? בעזרתו כל אחד יכול...

- עזוב! עזוב את המחשב ובוא איתי לפאב השכונתי. אני אחפה עליך בבלוג. או קיי? 



נכתב על ידי , 27/12/2010 06:17   בקטגוריות חדשים, תמונות שלא תראו יותר, תמונות מחזור, זה זה זה, עובד?, קפה עם הלגה, סיפורים קצרים, שכונה  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שכונה 299 - אופניים


הפוסט הבא יהיה שכונה 300 ובאמת יש סיבה להעלות קטע חגיגי לפוסט הבא. אבל עוד לא חשבתי על זה. אולי אני יחלק כמה מנויים בחינם, או אפילו יעניק כרטיס הלוך ושוב למנוי ה-300 של הבלוג הזה. נראה.

מי ששם לב לירידה בספיקת הפוסטים ושייך את זה למונדיאל, יצטרך לספק הזבר לשאלה למה לא חזרתי לתפוקה מלאה עכשיו כשהוא נגמר? יכול להיות שארגנתי לי משהו שדומה לתחליף לחיים?


אגב, גם במשחק הגמר ידעתי שאינייסטה יכריע את המשחק. איך? אני לא יודע. אבל כבר מהבוקר השם הזה התנגן כל כך חזק בראשי עד שחיפשתי את אשתי כדי לוודא שלפחות אדם אחד יוכל לאמת את העובדה שניחשתי את זה לפני המשחק. אבל לא מצאתי אותה. כן, דוקא כשפעם אחת בחיי באמת נזקקתי לה.

התשובה הישראלית לתמנון? לא בטוח. למרות שזה המשחק השני מתוך שניים שאני מצליח לנבא מי השחקן שיכריע, לא הצלחתי  לחזות את הדקה, או כמה בינוני יהיה הארוע הזה.

 




דגם למתלבטים


ואחד לשאינו יודע לשאול (שנאמר "את פתח לו")

לא תאמינו אבל את התמונה הזו מצאתי באתר למבוגרים. כן, זייפתי את הגיל ואישרתי שאני מעל 18. ליתר בטחון הכנסתי בשדה Name את השם ברוך. אני חושב שהם לא עלו על זה. אבל לך תדע. אני לא אופתע אם יום אחד תשמע דפיקה כבדה בדלת. כשאפתח אותה תעמוד שם יפהפיה חושנית במדי בולשת האינטרנט ומפתח צינורות גדול בידה:

- "כאן גר ברוך צודריקר?" היא תשאל במבטא רוסי כבד

- לא

- רגע, אולי יש לך סתימה בכיור?

- "לא" אענה בטון יבש ואביט על שעוני כממהר

- "אז אולי" היא תחייך בביישנות כשהיא מנסה את מזלה בפעם האחרונה (ותרכן מעט לפנים על מנת לוודא שהבחנתי בעובדה שהיא לא לובשת כלום מתחת לז'קט המשטרה המחוייט שלה) "אתה הזמנת פיצה משפחתית ורקדנית ארוטית למסיבת רווקים?"

- "לא. אולי את מתכוונת לניסים אמזלג? הוא כבר עזב את הקיבוץ" אני אענה בקור רוח כשאני מתגבר על הרעד שמתגנב לקולי "תנסי בעין הנציב, שמעתי שהוא עבר לשם".

- "טוב" היא תענה בקול מקפיא ורק אז אבחין שחיוכה הביישני התחלף במבט נוקב ואצבעותיה מתהדקות על ידיתו האדומה של מפתח הצינורות הכבד "אבל אל תחשוב שהצלחת להתחמק ממני, ברוך, אני עוד אשוב".

 

אבל כל זה לא יתן מענה לשאלה הנוקבת שרודפת אותי מזה שלושה ימים: למה הם החביאו את התמונה תחת צנזורה כל כך כבדה? יכול להיות שעדין מוקדם לחשוף את העובדה שלדור של סבותינו באמת היו רגליים כל כך קצרות?




כשהייתי צעיר יותר היו שני דברים שלא אהבתי לעשות יחף: לעלות על סולם ולרכב על אופניים. אתם יודעים, הקוצים האלה שעל הדוושות, אלה שנועדו לספק אחיזה טובה יותר לנעלי הספורט.

והיום? אני לא מוריד את הגרביים גם כשאני ישן. למה? כדי לתת להם, ליקירי, עילה לנתק אותי מהמכשירים.




אלה האופניים שהתחילו הכל.

הידעתם שהפולנים הם שהמציאו את האסלה? ורק מאה שנים מאוחר יותר, עלה בדעתו של אמריקאי אחד להוסיף חור במרכזו של אגן החרסינה.

וכל השאר הסטוריה.



תחת כובד התפוח
מי ישכב איתי לנוח
וישרוק אלי שריקה
כמו ציפורת מתוקה.

 

מלים: יורם טהר לב

 

אבל יורם, ציפורת זה בכלל פרפר. שדוקא אתה, אביר השפה, תיפול במהמורה הקטנה הזו כאחד מתמלילני הזמר המזרחי?







מילי רוזנצוויג: איך אני קשורה לאופניים? כשהייתי בת 12 כל כך רציתי שיקנו לי. אבל ההורים שלי פחדו. הם פוחדים עד היום. לכן, ביום שהגעתי לגיל 18 החלפתי את השם שלי במשרד הפנים מרוזנבלט לרוזנצוויג ועברתי לשכונה הזו. מאז הם יותר מודאגים מתמונות העירום שלי שמתפרסמות  באינטרנט.








בוא כבר, בוא כבר, בוא כבר, בוא...
שום דבר לא יפריענו
עד החורף בוא יבוא
בוא כבר, בוא כבר, בוא כבר, בוא...

 



הפאוץ' הזה? זה לא משהו ששייך לניינטיז?


נכתב על ידי , 16/7/2010 23:09   בקטגוריות שכונה, סיפורים קצרים  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
149,680
הבלוג משוייך לקטגוריות: 40 פלוס , פילוסופיית חיים , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאלישע דביר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אלישע דביר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)