היכונו

החל מהפוסט הבא יפתחו חגיגות היובל הכפולו של האתר הזה: גם פוסט השכונה ה-250 וגם שנה לעלית הבלוג הנמוך ביותר לאויר. זה לא הולך להיות קל - לבחור את התמונות שייצגו את 50 הפוסטים האחרונים. תהיו חזקים.

מסיבת הפתעה

מי שעוד חגגה יומהולדת השבוע היתה אשתי. אתמול ארגנו לה מסיבת הפתעה שכללה, מחוץ לבני המשפחה, גם כמה מחבריה לקבוצה. על מנת להשלים את ההכנות הייתי צריך למצוא עילה כדי להוציאה, בשעה שמונה בערב, מהבית למשהו-כמו 20-דקות.

- "באיזה תרוץ אתה עומד להשתמש?" שאלה אותי גיסתי, ששמעה על כוונתי להזמין אותה לטיול אל תחנת הדלק הקרובה (כן, כשאני במצב רוח רומנטי, אין גבול להמצאות המטורפות שלי).

- לא יודע. האמת היא שעוד לא חשבתי על זה

- ואם היא לא תרצה לצאת איתך?

- טוב, תמיד אני יוכל לחנוק אותה עם כרית

הנה, ככה פיתיתי אותה.

בחירה א' - Disfarmer


הוי כנרת שלי

ההיית או חלמתי חלום

איפה וואלדו?

הוא באמת יודע להתחבא, הממזר הקטן. אבל זהיתי את היד שלו

בחירה ב' - תמונות מהסדר שחזרו מפיתוח

טיילור סטיבנס (נמנית על הפלג המשפחתי 'כל דכפין'): "עם הבגד הזה, איפה, לעזאזל, אני יחביא את האפיקומן?"

 ואני עוד חס עליכם. במקור, המלה fuck הופיעה יותר מפעם אחת במשפט הזה. אבל משפחה לא בוחרים.

איך צילמנו את התמונה דלעיל?

בעזרת המתקן שבתמונה דלמטה

נדרשו לו, לאברהם ט', משכונת ההרחבה שלנו, עשרות שנים ומאות ילדות שתפס בדרכן אל בית הספר וממנו, כדי להכנס לספר השיאים של גינס עם קבוצת הכדורגניות האלו

תושבי השכונה משגרים לווין "אזרחי" שיתריע על תנועותיהם וכוונותיהם של חברי הקיבוץ

תמונות מהסדר שחזרו מפיתוח

אליהו בן דב מתאמן לריקוד החד גדיא. למרות שזו לו השנה השמינית שהוא מגלם את תפקיד הרועה במחול הזה - הוא מרענן את הכוריאוגרפיה בכל חג.

אם אשכחך ירושלים

מה שמאפיין את אמנות הרחוב (הפלסטית) הוא שעושים אותה בחוץ ומשאירים אותה שם לחסדי השמש, הרוחות ועוברי האורח.

גם מרבית העבודות שאני עושה - מוצגות בחוץ. בעוד כמה ימים אגמור לשקם ציור שעשיתי לפני שנה על דלת המחסן שבניתי ליד ביתי. גם הוא, כצפוי, התבלה בגלל פגעי הטבע. עיקר הנזק נגרם לו ע"י השמש הישירה שקופחת עליו שעות רבות מדי יום. הפעם השתמשתי בצבעים יותר עמידים. כשהעבודה תסתיים, אני יעלה על זה פוסט. 

בחירה א'






ארמונות בחול

חלק גדול מיצירות המופת האלו על המדרכות והכבישים נעשות בגירים. האמנים המחויבים האלה סוגרים את הרחוב לכמה שעות, ומציירים משהו שיחזיק יום (במקרה טוב) אחרי שהוא יפתח. רק כאן, בבלוג הנמוך ביותר במרשתת, הן יכולות לשרוד לנצח. אני מקווה שיום אחד מישהו בכל זאת יפקוד את הגלריה הזו ויראה אותן.

ולארנבת אזנים ארוכות

והיא אוהבת בשר של תינוקות

מתוך שיר ילדים שנהגתי לשיר לבתי. חכה עוד שנה נכד יקר שלי. גם תורך יגיע.

נערך ברחוב

ככה זה כשאתה מציג את האמנות שלך ברחוב. כל עובד עיריה יכול לשים את פח האשפה באופן שישבור את הקצב המופלא של היצירה העמוקה הזו. היה לי פעם עורך כזה, באחד העתונים.

הכיסופים להפלת הגדר

כמעט כל הגרפיטי שמצוייר על גדר ההפרדה שלנו, נמצא מהצד הפלשתיני.

אבל האמריקאים הם שטבעו את האמרה: "גדר גבוהה יוצרת שכנים טובים". ואכן מאז השלמת הגדר התחיל תהליך השגשוג בגדה לתפוץ תאוסה.

בחירה ב'

מי, מי, חוץ ממך, יראה את יצירת המופת הזו שנחבאת על קיר בחורבה?

מה שהוא שכח להגיד כאן, במלל העברי, הוא שכוכב הלכת השמיני במערכת השמש שלנו הוא נפטון.

ככה זה כששמים שם אנשים חרוצים באקדמיה. לפעמים הם... עזבו, למה להשתמש במלים לא מעצימות. גם שם יש לי קוראים.

אבל גם כאן הרחוב יערוך את החידושים האלה. ביום שהאסטרונומים יזכירו את השם העברי מבלי להוסיף בסוגריים את השם המקובל, אני יקרא להם תוכנים. לעומת זאת בחידוני הטריוויה - שם השאלה הזו עומדת לככב. 

למי שרוצה לעשות רושם על החברה שלו - כשאתה קורא לה את הפוסט הזה (בגלל שהיום היא רתוקה למיטת בית החולים, אבל היא עוד תצא מזה) בטא את המלה "לככב" כשה-כ הראשונה רפויה והשניה דגושה. אבל זה לא יעזור אם בנוסף לא תבטיח לה שיותר לא תשתה ולא תנפח לה את הפרצוף במכות/תשפוך לה חומצה על הפנים (או כל מה שאתה נוהג לעשות כשאתה באמת רוצה להשתעשע).