בחירה א'

בשביל תמונות כאלה היה כדאי לצאת לדרך

אין, אין כמו אהבת אם

השיח הוא אוג חרוק, ממש כמו זה שמקיף את הגינה שלי.

בחירה ב' - Disfarmer

כשגיוונתי את התמונה הזו בספיה צבעתי את האישונים טיפה פחות: נגיעה עדינה שמוסיפה המון.

לקוראים ששאלו "מה זה חיוך מתחטא?". זה זה. תודו שהוא מקסים.




באיזו משתי התמונות הפעילות יותר מסוכנת?

בגלישה על המסלול של רכבת ההרים, פגיעה בגב היא רק אופציה.

ככה אני אוהב אותן: אלגנטיות, אמביוולנטיות, מאתגרות, מתגרות

הנה ההבדל בין אמנות לפורנו: באתרי הפורנו הם מראים גם את הענבל.


ומה הם מלמדים שם, תושבי השכונה שהקימו אצלנו את המסיון? נכון, וריאציות על התנוחה המסיונרית.

בחירה ג'

איזה מזל שלא התפתיתי להעלות כאן את הניגוד של הרקע הסגרירי בוצי.

למרות שאני סומך עליכם שתדמיינו את צבע הפרחים, נתתי לכם, לייחוס, את התמונה הבאה. אלה פרחים מאותה משפחה - משפחת סימפסון.

עוד תמונה שהגיעה לכאן הישר מאתר פורונו

יום אחד גם לי יהיה עור כזה. חכו, חכו.

פרסומת נגד שיתוף ילדים בלחימה.

הם לא חסים על הצופים שם באמנסטי. שאר התמונות של הקמפיין הזה היו עוד יותר קשות.

אשר

נתחיל עם מוריץ קורנליס אשר (Escher), צייר הולנדי שפעל בתחילת המאה הקודמת והדהים את העולם עם ציוריו שתארו מבנים בלתי אפשריים

מבנים תלת מימדיים

כל העבודות ה"תלת מימדיות" שלהלן, נעשו בהשראת עבודותיו של האב המייסד - אשר. כל האשליות האלה מבוססות על המיומנות שלנו בשימוש בתמונה שהיא דו-מימדית כדי לתאר מודלים תלת מימדיים.

דו מימד

אזהרה: חלק מהתמונות שלהלן עלולות לגרום אי נוחות ולרגישים שביניכם - אף בחילה

הציור הפועם

יש כאן, באיור הזה, 4 מעגלים קונצנטריים (שיש להם מרכז משותף) ותו לא

אי נוחות כבר אמרנו?




נסו לספור את הנקודות השחורות שבצמתים

נסו לקרוא בקול את שמות הצבעים לפי הגוון ולא לפי המלל. אתם תתקלו בקונפליקט בין חלקו הימני של המוח שיתייחס לגוון לבין החלק השמאלי שיקרא את המלה

דבקים

שתי התמונות הבאות נעשו עם כמות לא מבוטלת של דבק ופוטושופ

אלה שאני אוהב

הלא יומרניות

בחירה א'

אשליות אופטיות בטבע

הטבע שסביבנו (טוב אולי לא סביבכם, אבל יש עדין כאלה שגרים בכפר) מלא באשליות ותעתועים אופטיים. ואני לא מדבר כאן על הפעלול הטריוויאלי של צבעי ההסוואה, אלא על ההיפך, על אלה שנועדו להבליט (בד"כ כדי להרתיע): החל מפסי הזברה (שנועדו ליצור אשליה של ריבוי), עבור דרך התחזות צמחים לרעילים וחרקים לארסיים וכלה בדאווינים פשוטים כמו קימור גבו של החתול (שנועד להגדיל את צלילתו). אפילו הזקן שלנו נועד למטרה דומה - ליצור אשליה של לסתות רחבות.

בואו ניקח את התרמית האהובה על הבלוג הזה - השדיים.

- למה צריך אותם?

- להנקה כמובן.

- טוב, אבל למה כאלה גדולים?

שאלה מצויינת. הרי ידוע שלנשים בעלות שדיים גדולים אין יותר חלב מאשר לחברותיהן עם הקטנים.

אוקיי, היום זה ידוע, אבל במשך מיליוני שנים הניחו הגברים את ההיפך.

בתחילת האבולוציה שלנו - לפני כ-10 מיליון שנים, היו לאימהותינו שדיים בגודל דומה מאד לזו של קופי העל שאנחנו מכירים היום (שימפנזים, גורילות, אורנג-אוטנים וכיו"ב): זוג פטמות שבלט מחזה שטוח יחסית. השדיים האלה היו תופחים מעט בתקופת ההנקה וחוזרים, לאחר הגמילה, למצבן הקודם.

אבל אז, במשך מיליונים רבים של שנים, הפך היצור שירד מהעצים לצייד-מלקט. אורח החיים שלו היה כזה שהנקבות (אפשר כבר לקרוא להן נשים? עדין לא. התקופה הפמיניסטית תגיע רק לקראת סוף המאה העשרים) היו יושבות במחסה (מערות) והזכרים היו יוצאי למסעות ציד ארוכים ומפרכים (ולפעמים די אלימים). אחוז התמותה במסעות האלה היה גבוה. וכך נוצר מצב שבו הגברים שחזרו מהמסעות האלה, יכלו לבחור את הנשים שיהיו האמהות לילדיהם.

גם אחוזי תמותת התינוקות בימים האלה היו גדולים ביותר (בתקופות הטובות - רק רבע שרדו). סיבת המוות העיקרית היתה - רעב. הרעב היה גם סיבת הרקע למוות ממחלות (לשבעים היתה אפשרות טובה יותר להתגבר עליהם). זו הסיבה שהגברים של אז העדיפו להעמיד צאצאים עם הנשים שנראה היה שיש להן יותר חלב - אלו בעלות השדיים. וכך, לאורך מיליוני שנות אבולוציה, היה לבעלות השדיים הגדולים סיכוי גדול יותר להעמיד צאצאים. עם השנים הלכו וגדלו שדיהן של הנשים לממדים שמתאימים לפונקציונלית הנדרשת מהם - משיכת גברים.

- והיום?

- גם היום מנהל אותנו מוח שלמרות מורכבותו, הוא מכיל את כל הרבדים של ההסטוריה האבולוציונית שלנו. בגרעין הפנימי, ממש קרוב לגזע, נמצא המוח הזוחלי שאחראי על הפעולות האוטונומיות והרפלקסים הבסיסיים (החלק הזה לא מתרשם מכל התעתועים שהוצגו לעיל). ומעליו יש רבדים נוספים שנצברו עם האבולוציה. התת מודע של המוח הזה, שמותאם עדין לתקופה בת מיליוני השנים שעברו, מבצע את שיקוליו בהתאם לנסיבות שהיו תקפות עד לפני כמה עשרות אלפי השנים. ולכן אנחנו, הרוב המכריע של הגברים, מעדיפים שדים גדולים.

וכך הפכו השדיים, שמלכתחילה לא היו חלק ממערכת הרביה, לאטרקציה מינית מרכזית. לא אלאה אתכם בהתפלגות הגברים לפי ההעדפה הזו, אבל אני מניח שחלק מכם מכיר את תבנית הפעמון. העקומה הזו טובה לתיאור ההתפלגות של תכונה שהיא (כן, זו השיטה - להעיף לחלל האויר כמה מונחים מדעיים כמו "מוח זוחלי", "צייד-מלקט", "תבנית פעמון" וכו'. זה יכול לעזור למכור כל שטות).

- כמה גדולים?

אז באחד הקצוות של הפעמון מתרכזים חובבי השדיים העצומים. אגב, כל הפדופילים נמצאים בחלקו האחר. שתי הקבוצות האלה לא נחתכות. דהיינו - אתה צריך לבחור: אם אתה שם, אתה בודאי לא קורא את הבלוג הזה.

- לבחור? את העדפותיך המיניות? זהו שאתה לא. זה אחד הדברים שאתה לא בוחר (לידיעת ההומופובים). החינוך והסביבה משפיעים על חלק גדול מהתנהגותנו (זו שמנוהלת ע"י הרבדים הדקים החיצוניים, אלה שהותאמו למציאות של השנים האחרונות). אבל העדפותינו המיניות קבורות עמוק בחלק של הצייד המלקט שצריך לשרוד את תקופות הרעב, הטורפים הגדולים והמתקפה הפמיניסטית שעתידה להתרגש עליו בבוא היום ולשמוט את הקרקע מתחת לרגלי הצפרדע שלו.

נוריקוסאן: "אם אתם קונים את הבלוף שבתמונה למטה, למה שלא תקנו גם את זה שלי?"