יש להם, להודים, דרכים שונות משלנו להגיד לילדים שלהם "אנחנו אוהבים אתכם".

צומי? אם אני הייתי עושה קעקוע, היית עושה אותה במקום מוצנע יחסית וכותב "כשהייתי בן 17 הייתי מטומטם".

זו החיה שהורגת הכי הרבה אנשים בעולם. טוב, אולי חוץ מכמה יתושים באפריקה.


צוות אבטחת האישים בשכונה שלנו. עלאק אח"מים

בחירה א'

איך, איך אתם יכולים לדעת שזה לא אליהו הנביא, שנחת כאן בדרכו אליכם לסעודת החג?

בחירה ב'

שפת הגוף של נלי רוני משדרת התנצלות. אולי משהו כמו "זו אני וזו הגנטיקה שלי. אתם יכולים לקבל אותי מבלי לשפוט? לקבל מבלי להגיד..."

מה באמת אתם, קוראי החביבים, הייתם אומרים לה?

מישהו הזכיר כאן התצלות?


אני לעולם לא מתנצלת. אנשים, זה מה שאני אוכלת.

בחירה ג' - Disfarmer

כאן הכל התחיל

בכל מו"מ מגיע השלב שבו אין מנוס מלשים את הקלפים על השולחן


כן, גם שרברב צריך מנורה. אולי לא בשביל לקרוא את חיים הזז, אבל לנהל ספרים צריך? לא האינטסטלטור שלי.

אני חושש שאין שום דרך שבה הצופים למעלה יבחינו בשריר הקיבורת המפואר הזה

הפעם, לא אני ציירתי את התחתונים. נראה שמישהו הגיע למסיבה הזו לפני. 

בחירה ד' - כל העולם דממה, כל העולם שממה

אגדה יפנית

מלים: אהוד מנור

בחמש קם צייד
ויצא את ביתו.
אל היער צעד
ודרך קשתו.
עד הערב סבב,
לא הצליחה דרכו.
גם צמא, גם רעב
אחזו אותו.
סר פנים ונסער
חזר לכפר,
והנה זוג ברבורים
בנהר.
לבנים ויפים,
אוהבים וזקופים,
מיד
חץ שלח באחד.

שם ראשו על הכר
הצייד שעייף,
וחלום לא מוכר
את שנתו טרף.
נערה מעונה
אל הבית פרצה,
בידה הקטנה
אחזה נוצה.
שתי עיניה יפות,
צופות נוזפות,
כל הלילה
דמעותיה שוטפות.
מה חטא, מה עוון
אהובי הלבן?
מחר
לך ליד הנהר.

בחמש קם צייד
ויצא את ביתו,
אל המים צעד
ודרך קשתו.
ברבורה עדינה,
לבן גונה,
ראתה את הצייד בעינה.
היא שלחה מקורה
וקרעה בבשרה,
מולו,
צללה בצילו.

כל העולם דממה.
כל העולם שממה.

כן, אהבת אם יכולה לפעמים לחנוק.

אל תנסו בבית - התייחסו לילדכם בשוויון נפש.

בחירה א'