כזכור, שאלתי בפוסט הקודם, למה הקופץ האולימפי הזה בחר לקפוץ עם כיסוי עיניים.

ובכן התשובה היא כנראה די פשוטה: האיש הזה שמתחרה באולימפיאדת הנכים הוא עיוור לחלוטין. הוא נעזר בכיסוי כדי להגן על עיניו מפני מטר החול (קופץ-רואה פשוט עוצם את עיניו בשבריר השניה שהחול מתקרב אליו).
 

בחירה א'

טוב, אני לא יכול להאשים אותם, את תושבי השכונה שלנו. יכול להיות שבגלל שיש לי מקלע כבד, על צריח בחזית הבית שלי, הם מרגישים מאויימים. לך תדע.

אבל יש לי רעיון לשדרוג: כשאנשי השכונה יעברו ליד הצריח שלי, תלווה אותם נקודת לייזר אדומה קטנה שתוקרן לעבר מרכז החזה. אני חושב שהידיעה שמישהו שומר עליהם תנסוך בהם בטחון.

יום אחד אני יעלה לכאן תמונה של המתקן הזה.

גם מסע של אלף מילים מתחיל בצעד תימני

זוכרים את דניס מילאני? אני חושש שכאן היא מתחנחנחנחנחנת.

בחירה ב'

ש אנשים שאוהבים לסגור מעגל. במיוחד לקראת החגים. יום אחד כשאני יגדיש פוסט שלם למעגלים, אני ימחזר את התמונה הזו. אתם ממש יכולים לבנות על זה.




Any time

רקע: ישראל נמצאת על מפת הנדודים של הציפורים האירופיות. ולכן אסור לנו להחזיר אף שעל.

(מתוך המבוא ל"רעות רוח")

והיא נתנה לי שי - נוצה מתוך זנבה

דיספארמר

 בחירה ג'

הנה כתבתי לכם את המנון הבלוגרים (שהוא גם שיר ליום חול)

שיר ליום חול

מלים: דני סנדרסון

ברקיע שמש זורחת
ומעל עפות צפורים.
ויבוא היום וכולם ידעו
שכולנו בלוגרים.

ילדים בגן ישחקו
עוד מעט הם מבוגרים
ויבוא היום גם הם יהיו
כמו כולנו, בלוגרים.

אנשים רבים יש בינינו
לבנים, חומים ושחורים.
מבחוץ כולנו נראים שונים
אך בפנים הם בלוגרים.

בחירה א'

חידה: מדוע הקופץ האולימפי האמיץ הזה חובש כיסוי עיניים?

אתם מוזמנים להתמודד עם השאלה הזו. התשובה - בפוסט הבא.

בחירה ב'

בחירה ג'

בחירה ד'

ואריאציות

את התמונה הזו סרקתי, לפני הרבה שנים, מעיתון כרומו. אני חושב שזה היה פלייבוי. אז האינטרנט היה בחיתוליו ולא היה ניתן להוריד ממנו תמונות כאלה.

ואריאציה א'

ואריאציה ב' - קווי גובה