חשבתי שהפוסט הזה יהיה משחק ילדים.

אז חשבתי. כשראיתי מה נהיה, נוכחתי שזה הפוסט הכי טעון שהוצאתי מתחת ידי. תהיו חזקים.

בחירה א'

בחירה ב'

לי זה הזכיר מישהי. מצד אחד פטמה, מצד שני... עזבו, לא חשוב.

התקשיתי לבחור בין הגרסאות, אז הבאתי את שתיהן. תבחרו אתם. הנו, נראה אתכם.

אם התמונה הזו לא שוברת את ליבכם, אתם מוזמנים לקפוץ הישר לסרטון שבסוף

התמונה הזו היא יותר על הורות. אבל אני לא עם אלה מכם שמצקצקים בשפתיכם בצדקנות. לא, לא. לאף אחד מהורי לא היה חוש הומור בריא. לילדים שלהם - כן. אנחנו צוחקים כל הזמן. עכשיו, תארו לכם איך זה לגדול בבית שבו ההורים אוהבים לצחוק. יום אחד אני יעשה פוסט על הנושא הזה שבו אני מבין הכי פחות מכולכם - הורות. כן, כן.

אתה אמרת לה "נה, נה, בננה"?

בחירה ג':

גם התמונה העצובה הזו שייכת לפוסט על הורות. הלב נצבט כשחושבים על המיליונים שגדלים כשהם קשורים לסלקל בשנות חייהם הראשונות.

אני? אני גדלתי בחינוך המשותף. דוקא היה אחלה. 

לא להבהל, לפי הרקע נדמה לי שהוא כבר בתחנת משטרה. אבל, יום אחד הוא יצא... כן, כן.


בחירה ד'

וממש באותו הענין: מי מאיתנו לא חזר מקוסטה ריקה רק כדי לגלות שבראשו מתפתחת תולעת גדולה. תולעת שהגיעה לשם אחרי שנבחר ע"י זבוב טרופי לשמש פונדקאי לצאציו.

לא מומלץ לחובבי גווני הפסטל (או לכל אחד אחר): 

יצא היום קצת כבד אבל משובח.

כן, יצא כבד אווז - נימוח בפה, אפילו שאתה יודע שהוא נוצר במחיר יסוריו הקשים של העוף.

היום, בין התמונות שלא הצליחו להכנס לארבעת הנבחרים - יש רבות שזכו בפרסים בתחרויות ולקטים שונים.

בחירה א'

בחירה ב'

ככה מצאתי אותה. כמובן שאחרי שצבעתי בספיה, סובבתי אותה בתשעים מעלות (עם כיוון השעון, נודניקים). עדין יש בי צורך לתקן את העולם. אבל היא יצאה פחות מעניינת. כן, ככה אני מעדיף לזכור אותה - נתמכת על קיר בעזרת חבל בלתי נראה כשהרוח המזרחית מבדרת את שיערה הזהוב.

בחירה ג'

גם ארוחות השחיתות האלה התחילו להערך בקיבוץ שלנו רק לפני שנים בודדות (בעיקר בשכונת ההרחבה). יש להם, לתושבים החדשים, מבט מפוכח וממוקד יותר מלחברי הקיבוץ הותיקים.

בחירה ד'

תכירו את דניס מילאני. יש לי הרגשה שעוד תפגשו אותה. החיוך המלבב והמבט המתגרה הזה אמנם לא יספיקו, כשלעצמם, לקשר מונוגמי רב שנים, אבל הם בהחלט יכולים להוות בסיס ליחסי ידידות ארוכים.

כן, הבטחתי שיהיה כבד