אני חושב שהגיע הזמן לגלות שפוסטי השכונה שמונחים על המדפים במרתפי הגלריה מאורגנים כבר לחודשים רבים למפרע.

היום הגיע תורו של הפוסט "שכונה - יפהפיות". אבל בגלל שכבר עברתי את מכסת היופי המותרת, דחיתי אותו (בינתיים הוא עבר לשכונה 252, דהיינו - לאביב), והכנסתי במקומו את השכונה שמכניסה לפרופורציות את המשפט "אל תשאלי איזה נאחס היה לי היום".

טיפ קטן: אם אתם רוצים להחליש את האמירה החזותית, תוסיפו לתמונות כיתובים מטומטמים. אני רציתי.

אופסי

אז בואו נתחיל עם הסיפור העצוב שלא יאמן על חילוצה של מכונית לבנה שנפלה לנו מהמזח

הבאנו משאית עם מנוף כדי לחלץ את המכונית שאת גלגליה אתם יכולים לראות בולטים מעל קו המים

בהתחלה הכל הלך טוב

עדין זה נראה בסדר

ואופסי 

כשגמרנו להסביר לחברת הביטוח ("לא תאמינו למה שקרה...") הבנו שעכשיו צריך לחלץ גם את המכונית הלבנה וגם את המשאית


הפעם הבאנו משאית חילוץ גדולה יותר ודאגנו לפרוש היטב את הרגליים התומכות. וגם היא היתה ירוקה. וזה ידוע שאין שום דבר שמשאית ירוקה לא יכולה לעשות.

את המכונית הלבנה היא הוציאה ללא שום קושי. אבל כשהגענו למשאית...

כשגמרנו להסביר לחברת הביטוח ("הפעם בטוח שלא תאמינו למה שקרה...") היו לנו כבר שתי משאיות לחלץ. הייתי מביא לכם את התמונות של חילוץ המשאיות, אבל אני בטוח שכבר תפסתם את הפרינציפ.

לא, זה לא קל לגדול עם שני אבות ובלי אף אמא

למה איחרתי לעבודה

כן שושי, אני יודע שזו הפעם השלישית שאני מאחר החודש, אבל אל תשאלי מה קרה הפעם

ולשם שינוי - הפעם הקדמתי (או יותר נכון - הגדמתי) 

יחסים עם חיות

מי אמר "אני" ולא קיבל?


קחי אחד, מה כבר יכול לקרות...

מה אני לא יעשה בשביל להכנס לפריים?

הפתעה מורתי: הפעם זה לא הכלב, ומה שהוא אכל לי זה לא את השיעורים.

לכם היה יום נאחס?

דוגמנית בריטית שתבעה את המנתח הפלסטי שלה

תגובת המנתח:

לי זה דוקא נראה בסדר גמור

עד עכשיו הכל בסדר

היה פיתוי לכתוב כאן "חרא של יום". בהחלט היה. אבל התגברתי

אמא, למה אצלך העפעף אנכי?

כן, זה יכול היה להיות גם תחת הכותרת "אופסי". בהחלט.

(לזכרו של וולטר פרדריק מוריסון, ממציא הפריסבי, שהלך לעולמו לפני שבועים והוא בן 90)

אבא שלי, ז"ל, לקה באלצהיימר. גם אמא שלי, תבדל לחיים. מה הסיכויים שלי ושל שני אחי ללקות במחלה חשוכת המרפא הזו? גבוהים.

אז אתמול חיברתי, לכם אחי היקרים (אני מקווה שתקראו את הפוסט הזה), את המנון המשפחה (או לפחות את הבית השני). יש לשיר אותו לפי הלחן של שיר הערש "לילה" (מרדכי זעירא):

לילה, לילה, אחד הפך צמח

לילה, לילה, שני לשק קמח

לילה, לילה, וזה שנותר

נומי, נומי, את שמך לא זכר

ובינתיים? בינתיים הכל בסדר.

בחירה א'

בחירה ב'

בחירה ג'

בחירה ד'