נכון ששבעתם ושספיישל פורים הגיעל כם כבר עד כאן? (לא, אני לא יתקן את הטעות. זה יותר טוב ככה). נכון שכבר עייפתם מנשים טובות מראה שתחפושתם נעשתה רק ב-Air brush? אז זהו שאני לא. להביט לא אחדל ולנשום לא אחדל, ואמות ואוסיף ללכת. את זה אמר פעם סבא של עידן שהיה מאוהב בקונספט של המת-החי שממשיך לרכב הלאה - בכח ההתמדה, בכח הנחישות, בכח זכרון חייו שכבר תמו.
חכו רגע, הנה אני מביא כאן עוד ציטוט של אותו משורר - משהו על הבן הגדול והשתקן שחוזר הביתה דרך השדות כשכדור בליבו.
האם השלישית
מילים: נתן אלתרמן
אמהות שרות, אמהות שרות
אגרוף רעם ניתך, דומיה חזקה
בחוצות הריקים צעדו בשורות
פנסים אדומי זקן
סתו אנוש, סתו יגע ולא מנוחם
ומטר בלי אחרית וראש
ובלי נר בחלון ובלי אור בעולם
שרות אמהות שלוש
ואומרת אחת ראיתיהו כעת
אנשק בו כל אצבע קטנה וציפורן
אניה מהלכת בים השקט
ובני תלוי על ראש התורן
ואומרת שניה בני גדול ושתקן
ואני פה כותונת של חג לו תופרת
הוא הולך בשדת, הוא יגיע עד כאן
הוא נושא בלבו כדור עופרת
והאם השלישית בעיניה תועה
לא היה לי יקר כמוהו
איכה אבך לקראתו ואינני רואה
אינני יודעת איפה הוא
אז הבכי רוחץ את ריסיה שלה
ואולי עוד לא נח, ואולי
הוא מודד בנשיקות, כנזיר משולח
את נתיב עולמך, אלוהי
גם אני נדון, כל לילה, לחזור הביתה דרך שדות ילדותי שלרגלי הגלבוע כשכדור עופרת בחזי. השדות האלה שפעם הכרתי בהם כל אצבע קטנה וציפורן, חוזרים ונפקחים באשמורת אחרונה - ללא קול וצבע.
אז הבאתי לכם כאן שדות ונופים אחרים - רווים בצבע. ולא, אני לא יכול להשבע שלא הגברתי את הרוויה של אף אחת מהתמונות כאן. מקסימום אני יכול לגלגל חלק מהאשמה על קודמי - אלה שגזלו את מרבית הפיקסלים מהתמונות האלה.
כן, סתיו אנוש. סתיו יגע ולא מנוחם.
בחירה א'
בחירה ב'
בחירה ג'
בחירה ד'
ואמות, ואוסיף ללכת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
