הנה אחד השירים האהובים עלי בביצוע מדהים של מריאן פיית'פול (היא שרה מלים מעט שונות מאלה שהבאתי כאן).

זה על ציפור שמישהו שלח לארץ, לחיות בחיקה של הרוח.

לא יודע למה, אבל כמעט בכל פעם שאני שומע אותו זולוגת דמעות מעיניי. תנסו גם כן - זה יעשה לכם רק טוב.

מוקדש ל-Out of her mind

There's a little bird
Somebody sent down to earth
To live along the wind
Blowing on the wind
And she sleeps on the wind
This little bird, somebody sent

Light and fragile
And feathered sky blue
Thin and graceful
The sun shining through
She flies so high up in the sky
Way out of reach of human eyes

Light and fragile
And feathered sky blue
Thin and graceful

The sun shining through
She flies so high up in the sky
Way out of reach of human eyes

Light and fragile
And feathered sky blue
Thin and graceful
The sun shining through
And the only time that she touches ground
Is when that little bird, little bird
Is when that little bird, little bird
Is when that little bird, little bird
Is when that little bird dies

גם הפז'ו שלי כבר נראית ככה.


לכל הקוראים ששואלים אותי מה זו שלמות. זה זה.

מכאן כבר אי אפשר לעלות. או לרדת.

זה הרגע שאתה יודע שכלום, אפילו נס, לא יציל אותך

הנער על הדולפין. יש גם שיר כזה. מנגנים אותו באותן התכניות שמגישים את השיר הפותח כאן. אולי יום אחד אני אביא גם אותו. Stay tuned.

ככה בדיוק יראה נחל בצת בעוד יומיים-שלושה כשנהיה מהעבר השני של שסערת הגשמים. עד עכשיו ירדו אצלנו 13 מ"מ. אני אמשיך לעדכן אתכם. Stay tuned.

בהחלט. יד שבורה, שלוש שיניים מנופצות, וזעזוע מוח הם מחיר סביר בשביל להיות רגע במחיצתו של פר ספרדי משתולל.

10 בדצמבר 2010 (נו, אתמול): הנסיך צ'רלס וקמילה - הדוכסית מקורנוול, במכוניתם כשהיא מותקפת ברח' ריג'נט שבלונדון ע"י מפגינים שמחו על העלאת שכר הלימוד (פי שלושה!) באוניברסיטאות. אחד החלונות נופץ וצבע רב הושלך על המכונית. בריטניה המומה. מפקד המשטרה, סר פול סטפנסון הודיעה כי תתקיים חקירה רצינית לגבי נסיבות הארוע.

אה זה פשוט מאוד - פיחלצו לי אותו. זו הסיבה שהוא לא מתחיל להסתובב כאן ולפזר פירורי לחם לשאר הציפורים שבגן.

אני כבר מוכן לשלג המתקרב.

התלבטתי אם לצנזר את התמונה הזו מתחת לקו המתניים. בסוף ויתרתי משתי סיבות:

א. בגלל שזו הפעם האחרונה שאני מראה תמונות מהסוג הזה. כן, משהו דומה למילוי משאלתו האחרונה של הנדון למוות.

ב. בגלל יום זכויות האדם הבינלאומי שחל אתמול.

אני משער שאף עורך אחר לא היה בוחר תמונה כזו כאחת הטובות ביותר.

זו הסיבה שכדאי לכם לבוא לכאן.

נציגת משרד הפנים נעמי ק' (יד ימינו של ישי): למה להסתכל תמיד על חצי הכוס הריקה? יש גם חלקים שלא נשרפו.

אמן הנפילות קארי סקארבקה

אקספרס של חצות
אני מריח שביבי עומד להתנצל בפני ממשלת טורקיה על ארועי המשט.

אז כבר התכופפנו לא פעם. כן וגם התפשטנו. אבל בפני טורקי עם מכנסיים מופשלים?

יש לי תחושה שגם הפעם ארדואן עומד לוותר על המשחק המוקדם.

 

כי קרן עור פניו

אלפא רומאו משנת 1935 שהיתה שייכת פעם לבניטו מוסוליני נמכרה לאספן פרטי במחיר של 1,049,477 דולר. 

אתמול נסעתי לנתניה. כן סידורים. משהו שקשור לתביעת רנטה של אמי מהנאצים.

זו הפעם הראשונה מזה זמן רב שאני יוצא מהקיבוץ. היה מגעיל. לא רק משרד רואי החשבון הצפוף והמצ'וקמק שהפך את המסדרון של דירת מגורים ל-Open space. וגם לא גלית ששאלה אותי אם אמא שלי עשתה צבא:

- לא

- למה?

- כי היא עלתה לארץ בגיל 16 בשנת 1941

- אבל למה היא לא עשתה צבא?

- כי זה היה בשנת 41

- היא הצהיר שהיא דתיה?

- לא.

- אז למה היא לא עשתה צבא?

- בתקופה ההיא עוד לא היה צבא. היה אז ארגון בשם ההגנה ואולי כבר התחילו אז להקים את הפלמ"ח. אני לא ממש זוכר את השנים. אבל את צה"ל הקימו מאוחר יותר, במאי 48, לקראת מלחמת השחרור.

- רגע אז מה לרשום כאן בטופס? בוא נכתוב שהיא היתה דתיה.

- טוב

כוס קפה הם לא הציעו לי שם.

כשיצאתי החוצה הלכתי לאכול שווארמה והתיישבתי ליד שולחן על מדרכה ברחוב מרכזי בנתניה (רח' הרצל). כמעט כל האנשים שהלכו ברחוב צלעו. זה היה מדהים. גם הצעירים. היתה שם חבורה גדולה של יהודים יוצאי צרפת. גם הם צלעו. והסלטים התחילו לנזול דרך קרע בפיתה. בסוף גם גיליתי שקיבלתי דו"ח חניה על סך 100 ש"ח. כשניסיתי לצאת מהעיר היה פקק ארוך בגלל רכב שעלה על אי תנועה והתנגש בעמוד. ואנשים עצרו את כלי הרכב שלהם וירדו לראות מה קרה. גם הם היו צולעים. כולם - למעט הנהגת שנחלצה מהרכב ללא פגע. אני חושב שהיא ואני היינו היחידים שלא צלעו בכל נתניה אתמול בצהרים. אבל היא פזלה. טוב, היא פגעה בעמוד. ובכלל הנשים שם בנתניה לא דומות אפילו במעט לאלו שאני רואה בקיבוץ כשאני יושב כאן מול הצג.

אני חושב שאני לא אצא יותר מהקיבוץ. לעולם. 

ג'סמין כהן מכפר יונה: אני בחיים לא נכנסת לנתניה. אולי לפעמים לאזור התעשיה כדי לקנות דבק ומספריים (פעם גם קניתי מפתח צינורות לחבר שלי, עמוס. אבל הוא הכריח אותי להחזיר את זה כי זה לא היה של ריג'יד). אבל זה המקסימום שאני מתקרבת לנתניה.

איך אומרים פנטומימה בפנטומימה?